ערך פדיון פיצויים: למי שייכים הרווחים שנצברו בביטוח מנהלים משתתף ברווחים?

פסיקה חדשה של בית הדין הארצי לעבודה קובעת (סופית ?) כי ערך פדיון הפיצויים בפוליסה משתתפת ברווחים יחושב בהתאם לערך פדיון פיצויים למעסיק ללא מרכיב הרווחים והמעסיק ידרש בהשלמתם.

תקנות מס הכנסה קובעת כי ערך הפיצויים בביטוחי המנהלים יהיה הפקדות המעסיק בתוספת הרווחים על מרכיב הפיצויים בניכוי ההוצאות.

ערך הפדיון של מרכיב הפיצויים בחשבון קופת ביטוח, יהיה סך כל התשלומים ששולמו למרכיב הפיצויים בחשבון קופת הגמל, בתוספת רווחי הקופה, כפי שיוחסו למרכיב הפיצויים על פי תקנה 49ב, והכל בניכוי ההוצאות שיוחסו למרכיב זה (להלן – צבירת הפיצויים).(מקור)

אך תקנה זו שנוספה בשנת 2003 אינה רלוונטית לפוליסות ביטוח מנהלים ששווקו עד לדצמבר 2003, פוליסות המכונות גם ביטוח מנהלים משתתף ברווחים, בפוליסות אלו הרווחים על כספי הפיצויים נצברו בחשבון כספי התגמולים ואילו לכספי הפיצויים נוספה הצמדה למדד.

הסדר זה הוביל לכך שכספי הפיצויים בפוליסה היו נמוכים מערכם הריאלי ואילו הרווחים הופנו לתגמולים שמלכתחילה באותן השנים היו פטורים ממס.

בראשית שנות ה – 90 בהוראת מס הכנסה נוספו בפוליסות ביטוח מנהלים שתי הגדרות לערך פדיון הפיצויים: פדיון פיצויים למעסיק ו – פדיון פיצויים למס.

ערך פדיון פיצויים למעסיק

ערך פידיון פיצויים למעסיק יהיה הנמוך מבין : הפרמיות ששולמו לרכיב הפיצויים שהן צמודות למדד לבין הפרמיות ששולמו לרכיב הפיצויים כשהן משוערכות על פי תוצאות ההשקעות.

ערך פדיון הפיצויים למעסיק ישמש את המעסיק לצורך חישוב השלמת הפיצויים למעסיק בסיום עבודה במקרים בהם העובד אינו חתום על סעיף 14 והוא זכאי להשלמת פיצויים, לדוגמה במקרה של פיטורים.

>>>קריאה נוספת : מה זה סעיף 14?

ערך פדיון פיצויים למס

ערך פדיון פיצויים למס ישמש את המעסיק לצורך חישוב חבות העובד במס בסיום העבודה. ערך הפדיון יחושב באופן הבא: לצרכי חישוב הפיצויים החייבים במס יכפילו את ערכי הפדיון בפוליסה ביחס שבין הפקדות לרכיב הפיצויים לבין 90% מהפרמיה.

במרבית המקרים, ערך פדיון הפיצויים למס יהיה גבוה יותר מאשר ערך פידיון הפיצויים למעסיק. נתון זה ישמש את המעסיק לצורך מילוי טופס 161 ולצורך התחשבנות העובד מול רשות המיסים.

כיצד משתמשים בערך פדיון פיצויים למס וערך פדיון פיצויים למעסיק?

החל משנות ה- 90 חברות הביטוח "יודעות" לסווג את הרווחים שנזקפו לטובת כספי הפיצויים. לא פעם עולה הטענה האם המעסיק יכל להשתמש בערך פדיון הפיצויים למס לצורך חישוב השלמת הפיצויים לעובד.

טענה זו הועלתה לאחרונה בערעור שנדון בבית הדין הארצי לעבודה המערערת חברת מוסדות חנוך ותרבות בהרצליה ערערה על פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה ( 47735-05-15) וחייב אותה לשלם לתובעת, דורית לוי השלמת פיצויים.

דורית לוי עבדה בחברת מוסדות חינוך בין השנים 1983 ל- 2015. בשנת 1993 נפתחה לדורית פוליסת גמלא בחברת הראל. בשנת 2015 יצאה דורית לפנסיה. בדוח יתרות הפיצויים שמסרה חברת הראל הופיעו הנתונים הבאים "פיצויים התחייבות למעסיק" בסך 215,455 ש"ח, ו"פיצויים לצורך מס" בסך 337,038 ש"ח

בסיום העבודה, העבירה חברת מוסדות חינוך לדורית 30,863 ש"ח שהם השלמה בין חבות פיצויים בסך 367,901 ש"ח לבין ערך פדיון הפיצויים למס כפי שקיבלה מהראל.

כיצד נדרש לחשב את חבות הפיצויים במקרה זה?

לפי חישובי המעסיק, חבות הפיצויים עמדה על 367,901 ש"ח. המעסיק נדרש לחשב את החבות בהתאם לערך פדיון הפיצויים למעסיק בסך 215,455 ש"ח ולא בהתאם לערך פדיון הפיצויים למס.

חבות הפיצויים במקרה זה היתה צריכה לעמוד על 152,446 ש"ח ולא על 30,863 ש"ח כפי שחישב המעסיק, פער של 122 אלף ש"ח!.

כאשר יזין המעסיק את הנתונים בסעיף ח' בטופס 161 עליו להזין את ערך פדיון פיצויים למס ואת השלמת הפיצויים של המעסיק.

חשוב להקפיד במילוי טופס 161 על הבחנה בין הכספים בקוד 4, כספים שהופקדו עד לשנת 2008 וכספים שהופקדו בקוד 6, כספי פיצויים לקצבה שהופקדו לאחר ינואר 2008. בנוסף, יש להכניס בשורה נפרדת את השלמת הפיצויים של המעסיק.

>>>קריאה נוספת : המדריך המלא למילוי טופס 161

האם המעסיק רשאי להשתמש ברווחים שנצברו לצורך קיזוז השלמת הפיצויים?

בית הדין האזורי לעבודה קבע כי על המעסיקה כאמור היה לחשב את השלמת הפיצויים בהתאם לתנאי הפוליסה ובהתאם לערך פדיון פיצויים למעסיק. בערעורה לבית הדין הארצי לעבודה התבססה המעסיקה על שלוש טענות:

• זה לא פייר שהמעסיק נדרש בהשלמת פיצויים
• הפוליסה לא מנחה את המעסיק לחשב את הפיצויים בהתאם לערך פדיון הפיצויים למעסיק
• הפוליסה היא הסכם בין העובד לחברת הביטוח ואילו יחסי העובד והמעסיק מוסדרים בהסכמי העבודה

>>>להורדת פסק הדין המלא : חברת מוסדות חינוך ותרבות בהרצליה נגד דורית לוי

טענה ראשונה : זה לא פייר

לטענת המעסיק ההסדר שמבחין בין ערך פדיון הפיצויים למעסיק לבין ערך פדיון הפיצויים למס גורם לכך שהעובד יהיה זכאי לפיצויים העולים על הקבוע בדין ואופן פירוש הפוליסה פוגע בקניינו של המעסיק.

לדברי בית המשפט יש אמת בדברי המעסיקה אך היא נדרשה להשמיע אותם 25 שנים קודם כאשר העובדת הצטרפה לתכנית ולא כעת כאשר העובדת זכאית לכספי הפיצויים. באותה התקופה המעסיקה יכלה להפנות את הפקדת התגמולים לפוליסה ואת הפקדת הפיצויים לקופת גמל או אפילו לקופה מרכזית לפיצויים. ומרגע שהפנתה את ההפקדות לפוליסת הביטוח היא אינה יכולה עוד לבוא בטענות.

טענה שנייה : הפוליסה אינה כוללת הוראה בדבר אופן חישוב ערכי הפדיון

לטענת המעסיקה בפוליסה לא קיימת הוראה המחייבת את המעסיק להציג את ערך פדיון הפיצויים למעסיק. אך הבחנה זו היא ברורה וחד משמעית כפי שניתן לראות בעתק הפוליסה שנמסר לבית הדין.

נוסח זה עשוי להשתנות במעט בהתאם למועד פתיחת הפוליסה וחברת הביטוח.

טענה שלישית : תוקפן של הוראות הפוליסה במערכת יחסי עובד – מעסיק

אחת מהטענות המרכזיות היא כי הוראות פוליסת ביטוח מנהלים אינן יוצרות יריבות חוזית בין המעסיק לבין העובד. לפי הטענה דלעיל זכויות וחובות העובד כלפי מעסיקו מעוגנות במשפט העבודה המגן ובהסדר החוזי בין השניים ו"שיקול רשויות המס בדבר הסטת התשואות מרכיב לרכיב בקופות הגמל אינו מעלה ואינו מוריד מזכויות וחובות הצדדים ליחסי העבודה". (מתוך פסדק הדין).

לתפיסת בית המשפט חוזה ביטוח המנהלים הוא חוזה משולש, שבבסיסו עומדות "ההתחייבויות ההדדיות בין שלושת הצדדים" בין המעסיק (בעל הפוליסה), עובד וחברת הביטוח. ומכאן שההוראה הקובעת את אופן חישוב ערך פדיון הפיצויים בפוליסה, מחייבות לא רק את המבטח ביחסיו עם כל אחד מהצדדים להסכם העבודה אלא גם את הצדדים בינם לבין עצמם.

עמדת הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון

לבקשתה של דורית (העובדת) התייחס גם הממונה על שוק ההון לסוגיה בעמדתו נטען:

בהתאם לתנאים הקבועים בפוליסות ביטוח משתתפות ברווחים שהופקו לפני שנת 2004, מרכיב הפיצויים לעניין חבות המעסיק, בנסיבות בהן לא חל הסדר אחר מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, הוא לכל היותר סך הפרמיות ששולמו לקופה כשהן צמודות למדד. כאשר תשואת מסלול ההשקעות של כספי הפיצויים גבוהה משיעור עליית המדד באותה תקופה, משויך ההפרש למרכיב התגמולים בפוליסה.

הממונה ציין כי המדובר בתקופה במהלכה טרם נכנס לתוקף צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק (משנת 2008) וטרם נחקק סעיף 20 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) תשס"ה- 2005 (להלן – חוק הגמל) כך שלעובד עדיין לא ניתנה זכות הבחירה בכל הנוגע לבחירת קופת הגמל בה יבוטח.

המשמעות היא כי ביטוחו הפנסיוני של העובד בשנים אלה וההפקדות שנעשו עבורו לקופת ביטוח מנהלים משתתפת ברווחים נעשו אך ורק מתוך הסכמה של המעסיק לכלל התנאים שנקבעו בפוליסות, ובכלל זה התנאים לעניין חישוב פדיון הפיצויים. מכאן שהמדובר בהוראה מפורשת המשקפת את הסכמת הצדדים ולכן היא מחייבת את המעסיק.

עמדת הממונה על שוק ההון טוענת כי בשנים האלה לא היתה זכות בחירה לעובד לבחור במוצר הפנסיוני והפניה לפוליסת ביטוח המנהלים היתה מתוך הסכמה של המעסיק ולכן התנאים לעניין חישוב ערך פדיון הפיצויים מחייבים כעת את המעסיק.

בשורה התחתונה

בפוליסות ביטוחי מנהלים ששווקו עד לשנת 2004 (ביטוחי מנהלים משתתפים ברווחים) הרווחים נצברים לרכיב התגמולים וערך פדיון הפיצויים למעסיק יחושב כאשר הפיצויים צמודים למדד. במידה והעובד לא חתום על סעיף 14 המעסיק ידרש בהשלמת פיצויים בהתאם לערך פדיון הפיצויים למעסיק. אך חבות הפיצויים למס הכנסה תחושב בהתאם לערך פדיון פיצויים למס.

קריאה נוספת : האם חל סעיף 14 באופן אוטומטי?

עובד שחוסך בפוליסה מסוג זה ובוחר לנייד את הכספים לקרן פנסיה או לקופת גמל, עשוי להיפגע מכיוון והשלמת הפיצויים בסיום עבודה תחשוב בהתאם לשווי הכספים שיועבר לרכיב הפיצויים במוצר החדש.

קריאה נוספת : לנייד או לא לנייד, מקרים מיוחדים בהעברת כספים בין מוצרי החיסכון הפנסיוני