העובד התפטר. האם המעסיק רשאי לקחת בחזרה את כספי הפיצויים?

האם מעסיק רשאי למשוך חזרה כספי פיצויים של עובד שהתפטר? פסק דין חדש מחדד את ההבדל בין התפטרות שאינה מזכה בפיצויים לבין שלילת כספים שכבר הופקדו בקופה.

טל עבד יותר מעשר שנים בחברת קרגו אמרפורד. הוא התחיל כשליח, בלי ניסיון מיוחד, ובמהלך השנים הפקידה עבורו החברה כספים לביטוח הפנסיוני. בין היתר הופקדו מדי חודש כספים ברכיב פיצויי הפיטורים.

ואז הגיע הסוף.

טל ביקש העלאת שכר. החברה סירבה. זמן קצר לאחר מכן הוא הודיע על התפטרותו. לא פיטורים. לא סגירת עסק. לא מחלה. לא הרעה מוחשית בתנאים. התפטרות.

מבחינת המעסיקה, הסיפור היה פשוט. העובד התפטר מרצונו, הוא לא זכאי לפיצויי פיטורים, ולכן הכספים שהופקדו ברכיב הפיצויים צריכים לחזור אליה. כדי לחזק את עמדתה, שלפה החברה את הסכם העבודה ואת ההצהרה שעליה חתם העובד שנים קודם לכן. שם נכתב כי אם העובד יתפטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים, המעסיקה תהיה רשאית למשוך בחזרה את כספי הפיצויים.

על פני הדברים, טענה מסודרת. אפילו הגיונית. העובד לא פוטר, ההסכם קובע שהכספים חוזרים, והעובד הרי חתם.

אלא שבבית הדין לעבודה התמונה נראתה אחרת לגמרי.

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קבע כי טל אכן לא הוכיח שהתפטר בדין מפוטר. סירוב להעלאת שכר, כך נקבע, אינו הרעה מוחשית בתנאי העבודה. גם הטענות ליחס משפיל לא הוכחו. לכן, במובן הקלאסי של חוק פיצויי פיטורים, העובד לא היה זכאי לפיצויי פיטורים מלאים עקב נסיבות סיום העבודה.

אבל העובדה שהעובד התפטר ואינו זכאי לפיצויי פיטורים מכוח נסיבות סיום העבודה, אינה אומרת בהכרח שהמעסיק רשאי למשוך בחזרה את הכספים שכבר הופקדו בקופה.

הכספים כבר הופקדו בחיסכון הפנסיוני של העובד

במשך שנים התרגלו מעסיקים ועובדים לחשוב על רכיב הפיצויים כעל מעין “כסף על תנאי”. אם העובד פוטר, הוא שלו. אם העובד התפטר, אולי הוא חוזר למעסיק.

אבל עולם הפנסיה השתנה. צו ההרחבה לפנסיה חובה שינה את נקודת המוצא. ההפקדות לרכיב הפיצויים אינן עוד רק "פיקדון בידי המעסיק" שמחכה לראות כיצד יסתיימו יחסי העבודה. בחלק גדול מהמקרים הן חלק מההסדר הפנסיוני של העובד, והן באות במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 לחוק.

כאשר כספי הפיצויים מופקדים לפי צו ההרחבה, נקבע בצו כי הם אינם ניתנים להחזרה למעסיק, למעט מקרים חריגים. המקרה של טל, עובד שהתפטר מפני שמצא עבודה אחרת, או מפני שלא קיבל העלאת שכר, אינו אחד החריגים האלה.

בצורה פשוטה. ייתכן שהעובד לא זכאי להשלמת פיצויים מהמעסיק. אבל את מה שכבר הופקד לקופה, המעסיק לא בהכרח יכול לקחת בחזרה.

>>>באיזה מקרים עובד שמתפטר זכאי להשלמת פיצויים?

סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים : סכומים משוריינים

סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים עוסק "בסכומים משוריינים". כספים שהופקדו עבור העובד בקופת גמל, בקרן פנסיה או בקופה אחרת, ונועדו להבטיח את זכויותיו של העובד. הרעיון הבסיסי הוא שכאשר מעסיק מפקיד כספים לטובת עובד, הכספים האלה אינם אמורים להיות חשופים לנושים של המעסיק, לעיקולים, לשעבודים או לפירוק החברה.

וגם כמובן להחזרה למעסיק

26. (א) 

סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14….אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהוא ניתן להחזרה או להעברה

אז מתי בכל זאת אפשר לשלול פיצויים מהעובד?

הסוף של סעיף 26 עוסק בעובד שחדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים.

המצב הראשון הוא עובד שהתפטר ואינו זכאי לפיצויי פיטורים. למשל, עובד שעוזב כי מצא עבודה טובה יותר. במקרה כזה הוא אולי לא יהיה זכאי להשלמת פיצויים מהמעסיק. אבל זה עדיין לא אומר שכספי הפיצויים שהופקדו לקופה חוזרים למעסיק.

המצב השני הוא עובד שפוטר או עזב בנסיבות חמורות במיוחד, כאלה שמצדיקות שלילה של פיצויי פיטורים בהתאם לסעיפים 16 ו־17 לחוק פיצויי פיטורים.

שלילת פיצויים לפי סעיפים 16 ו־17 היא צעד חריג. הפסיקה חזרה שוב ושוב על כך שפיצויי פיטורים אינם נשללים בקלות. מדובר בדרך כלל במקרים חמורים כמו מעילה, גניבה, הפרת אמון קשה, אלימות, עבירות משמעת חמורות או התנהגות שפגעה באופן ממשי במעסיק.

יש הבדל גדול בין עובד שמתפטר ולא זכאי להשלמת פיצויים לבין מעסיק שרשאי לקחת בחזרה את מה שכבר הופקד.

ההסכם האישי לא תמיד מציל את המעסיק

המעסיקה ניסתה להישען על הסכם העבודה. בהסכם נכתב כי החברה תפקיד 8.33% לרכיב פיצויי פיטורים, אך גם נכתב כי העובד לא יקבל את רכיב הפיצויים אם לא יהיה זכאי לפיצויים לפי החוק.

אבל בית הדין קבע שהסכם עבודה אישי אינו יכול לגרוע מזכויות קוגנטיות של העובד. אם צו ההרחבה מעניק לעובד הגנה מינימלית, ההסכם האישי לא יכול לרוקן אותה מתוכן.

טל החל לעבוד בחברה בשנת 2011, 3 שנים אחרי כניסת צו ההרחבה לתוקף. מעסיקו הפקיד לו לביטוח מנהלים בשיעור של 5% עובד 5% מעסיק ו – 8.33% לרכיב הפיצויים לכן בית הדין בחן האם מדובר בהסדר פנסיוני "מיטיב". הסדר שאינו כפוף לצו ההרחבה לפנסיית חובה.

המעסיקה טענה שכן, הרי היא הפקידה 8.33% לפיצויים, יותר מהשיעור המינימלי בצו ההרחבה. אלא שבית הדין לא הסתפק בבחינת רכיב הפיצויים לבדו. הוא בחן את ההסדר הפנסיוני כמכלול, תגמולי עובד, תגמולי מעסיק ופיצויים.

מאחר ששיעורי ההפקדה לתגמולי המעסיק לא עודכנו לאורך השנים בהתאם לצו ההרחבה בדבר הגדלת הפקדות במשק, נקבע כי ההסדר אינו יכול להיחשב הסדר מיטיב לאורך כל התקופה.

לכן אם ההסדר האישי אינו מיטיב, חוזרים חזרה לצו ההרחבה. ואם חוזרים לצו ההרחבה, כספי הפיצויים שהופקדו עבור העובד אינם חוזרים למעסיק, אלא במקרים החריגים שנקבעו בצו.

האם המעסיק יכל לדרוש חזרה את ה- 2.33%?

בהתאם לצו ההרחבה לפנסיית חובה נדרש להפקיד לעובד 6% לרכיב הפיצויים ובמקרה שלנו הופקד לעובד 8.33%.

בשלב מסוים במהלך המשפט ניסתה החברה להתמקד בחלק העודף ה – 2.33% שהופקדו מעבר לשיעור ההפקדה המינימלי של 6% לפי צו ההרחבה.

הרי אם מדובר בצו הרחבה ולא בהסכם מיטיב. וצו ההרחבה מגן על 6%, אולי מה שמעבר לכך חוזר למעסיק?

בית הדין דחה גם את האפשרות הזו.

בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה, גם ההשלמה ל־8.33% אינה חוזרת למעסיק. בין היתר, בית הדין הפנה להוראות צו ההרחבה ולעיקרון ההסתמכות. במשך שנים העובד עבד בידיעה שמופקדים עבורו כספי פיצויים בשיעור מלא. לא ראוי, לאחר יותר מעשור, לאפשר למעסיק למשוך את הכספים בחזרה, כאשר לא הוכח בסיס חוקי ברור שמאפשר זאת.

המסר לעובדים ולמעסיקים : כספי הפיצויים אינם ניתנים להחזרה

פסק הדין בעניין קרגו אמרפורד אינו אומר שכל עובד שמתפטר זכאי לפיצויי פיטורים מלאים. להפך. בית הדין קבע במפורש שהעובד לא התפטר בדין מפוטר.

אבל פסק הדין כן מזכיר עיקרון חשוב. כאשר כספי הפיצויים הופקדו במסגרת ההסדר הפנסיוני, וכאשר חל צו ההרחבה, נקודת המוצא היא שהם משוריינים לטובת העובד.

מעסיק שרוצה לשלול פיצויים אינו יכול להסתפק בכך שהעובד התפטר. עליו להראות מקור חוקי ברור. ובמקרים של כספים שהופקדו לפי צו ההרחבה, עליו להראות נסיבות חריגות באמת כאלה שנכנסות לעולמם של סעיפים 16 ו־17 לחוק פיצויי פיטורים.

בסופו של דבר, בית הדין דחה את תביעת קרגו אמרפורד וחייב אותה בהוצאות בסך 5,000 ש"ח. העובד לא קיבל הכרה כמתפטר בדין מפוטר, אבל כספי הפיצויים שהופקדו עבורו נותרו ברשותו כחלק מהחיסכון הפנסיוני שלו..

>>>קריאה נוספת : העובדת ביקשה לחתום אבטלה ותבעה את המעסיק על השלמת פיצויים