איך מנחילים חינוך פיננסי לילדים

לא פעם כילדים יצא לנו לשמוע את המילה "לא" כשמדובר בהוצאה כספית על קניית מוצרים שאנו אוהבים ורוצים, כגון: בובות, ביגוד, חטיפים, מכשירים אלקטרונים וכו'. אך מעולם לא הסבירו לנו מדוע, פשוט למדו לקבל אותה כעובדה.

מאמר אורח מאת : פרופסור זיו רייך

הורים רבים אינם רוצים להזכיר את המילה "כסף" בקרב ילדיהם והטענות שמועלות כאשר הם נשאלים "למה לא?" הן: "הוא לא צריך לדעת כרגע כלום הוא עוד קטן", "הוא לא יודע עוד לקרוא ולכתוב איך אני אסביר לו מזה כסף", "אני לא רוצה לפתח אצלו חשש למחסור", אך בפועל, התוצאה היא שאותם ילדים שהופכים להיות אנשים בוגרים ועצמאיים, שביום מן הימים יקימו משק בית משלהם אינם מודעים להשלכות העתידיות כאשר מעולם לא הקנו להם כלים פיננסים מילדותם.

הם לומדים כי רק בעזרת הלוואות מבנקים או מגופים מוסדיים אחרים כמו למשל: חברות אשראי, חברות ביטוח המאפשרות לקיחת הלוואה זו הדרך היחידה שבה יוכלו להתקיים ובמקרים לא מעטים פנייה אל השוק האפור כאשר אותם גופים כבר לא מאפשרים להמשיך ולקחת הלוואות נוספת כי ברוב הפעמים אינם עומדים בתשלומים השוטפים של ההלוואה הנוכחית.

היום מדובר בדור שרוצה בעיקר שפע ושלא קיימת אצלו דחיית סיפוקים החל מבגדים ממותגים ועד לטלפונים חכמים. אז כשהכול נראה נגיש וקל, האם ילדים יודעים כמה קשה עובדים הוריהם כדי להשיג את הכסף?

במצב הנוכחי של מדינת ישראל נמצאים משקי הבית בחוב של כ 580 מיליארד שקלים שרק הולך וגדל. חוב שנובע מחוסר שיח כנה ואמיתי עם הדור הצעיר על חשיבה פיננסית ויצירת חסכונות. הקניית הרגלים נכונה כבר מגיל צעיר גם אם מדובר בסכומים זעירים מעצבת את חשיבתם כאנשים בוגרים ונותנת להם את הידע המתאים לקידום עצמאות כלכלית. מנגד, אותם הילדים שלא קיבלו חינוך כלכלי לא יודעים להתנהל בצורה מושכלת ונכונה בניהול כספים ותיכנון תקין של ההוצאות בהתאם להכנסות.

לכן, בעזרת לימוד סדרי עדיפויות והתמודדויות מול תקציבים שונים שהופכים למורכבים יותר עם השנים ככל שגדלים נוכל להגיע למצב בו הדור הצעיר יצליח לקחת פחות הלוואות, חשבונות הבנק יהיו מאוזנים יותר ויצליחו לחיות עם יותר רווחה כלכלית.

במאמר זה ניתן דרכים שונות לגילאים שונים כיצד מייצרים חשיבה עצמאית פיננסית נכונה שמטרתה להקנות לפעוטות וגם לבוגרים כלים לעתיד.

ראשית, לילדי הגיל הרך חשוב להסביר את נושא "משאב מוגבל"  – כאשר אנחנו בוחרים להוציא סכום מסוים מתוך כמות שיש בידנו כרגע, צריך להבין שיישאר לנו פחות ממנו לדברים אחרים. ניתן לבצע זאת בעזרת משחקים כמו לדוגמא: מונופול.
קיימת האפשרות גם לבצע פעולה זו כאשר הילדים מתבוננים בהוריהם רוכשים מוצרים. המטרה כאן היא להדגיש בפני הילדים כי קיימת כמות מוגבלת של כסף.

אפשרות נוספות היא לאפשר לילדים לקבל דמי כיס, הם יצטרכו להבין כי יש להם סכום כסף שבו ישתמשו ולא יקבלו עוד עד לקבלת סכום נוסף במועד שנקבע מראש ביחד עם ההורה, וכעת באפשרות הילד לחשוב מה הוא מעוניין לעשות עם הדמי כיס שקיבל, הוא יוכל לחסוך אותם, להשתמש בהם בצורה חלקית או מלאה וההורה צריך להסביר לו בכל דרך שיבחר מהן ההשלכות של הפעולה בה בחר.

דרך נוספת היא להוות דוגמא אישית, אפשרות זאת רלוונטית בגילאים בוגרים יותר, יש צורך להסביר לילדים כי כסף הוא אינו מטרה, הוא אמצעי להגשמת יעדים וחלומות ולכן, כאשר הוריהם יראו להם שחשוב לתכנן את ההוצאות לעומת ההכנסות ובזכות החישובים הללו ידוע מה תהיה כמות החסכון שיצברו ובעזרתו יגיעו למטרות אותן הציבו לעצמם. לדוגמא: חופשה משפחתית.

כך גם ניתן לתרגל סדרי עדיפויות להבחין בין מה "צריך" ל"רוצה" האם אני צריך טלפון חדש לצורך התחדשות או מחשב ללימודים שאני מתחיל בעוד כשבוע.

כמו כן, כאשר מדובר בילדים בוגרים שעובדים ויכולים לפתוח חשבון בנק (החל מגיל  14עם הסכמת ההורים) עלייהם להבין את החשיבות של מושגים בסייסים כמו: בנקים, קניה בתשלומים, כרטיס אשראי, ריבית, אינפלציה, משכורת, הלוואות, מה המשמעות במידה וחשבון הבנק יהיה ביתרת זכות שלילית.

אין ספק שלהורים יש חלק גדול בתהליך כבר מגיל צעיר אך כיום, הילדים מבלים את רוב זמנם בגן או בבתי הספר כאשר שני ההורים יוצאים ליום עבודה לצורך פרנסת הבית ועל כן, לחינוך פיננסי במוסדות החינוך יש חשיבות רבה מאוד. בבתי הספר דואגים לחינוך הדור הצעיר בלא מעט מקצועות לדוגמא: חשבון, תנ"ך, היסטוריה וכדומה אך מה עם השקעת משאבים לחינוך פיננסי?

כל ילד במדינת ישראל מתחיל מנקודה חברתית-כלכלית שונה ולא לכל הורה יש את הידע או הכישורים להעביר מידע מסוג זה לילדיו, לפי מבחן שנערך בשנת 2015 שנקרא "מבחן פיזה" הבוחן בני נוער בגילאי 15 ממדינות ה-OECD (ישראל אינה כלולה בין המדינות שהשתתפו במבחן) המסקנות שהועלו מן המחקר היו כי יש צורך לספק להורים ולא רק לצעירים חינוך פיננסי מפני שלהורים יש חשיבות גדולה בפיתוח אוריינות זו בקרב ילדיהם.

אי לכך, מוסדות החינוך הם המפתח לצמצום הפערים הללו בהם כל ילד יוכל לרכוש את ההשכלה הפיננסית המגיעה לו, בעזרתם התלמידים יוכלו לקבל כישורי חיים שמאפשרים להם לקבל החלטות חכמות ופרקטיות כיצד לנתב את עצמם להצלחה בחיים.

לסיכום, אין צורך להכניס את הצעירים לפחד או חשש מהעתיד אלא לבנות שיח מעניין ומתאים לכל שלב בו ילדיהם נמצא ובהדרגתיות לפתח אצלו גירוי ללמידה עצמית בנושא. מדובר במעגל חברתי שאם לא נתחיל עכשיו לשנות אותו הדור הצעיר לא יצליח להגיע לעצמאות כלכלית. יש צורך להטמיע הרגלים של חיסכון ודחייה של סיפוקים, זאת כדי שיכולו להגשים את המטרות האחרות שלהם שגדלות כל הזמן.

פרופסור זיו רייך הינו דיקן בית הספר לביטוח באקדמית נתניה