מסלולי השקעה תלויי גיל : שני צדדים למודל

קרנות הפנסיה מחויבות לנהל את כספי המצטרפים החדשים במסלולי השקעה תלויי גיל. לאחרונה פרסמה רשות שוק ההון חוזר המשנה את המודל שהיה קיים עד כה.

רשות שוק ההון פרסמה חוזר חדש המחייב את קרנות הפנסיה לשנות את המודל על פיו מנוהלים מסלולי ההשקעה תלוי גיל, ממודל המבוסס על מדרגות למודל המבוסס קוהרטות.

כזכור החל מינואר 2016 מנוהלים כספי המצטרפים החדשים בקרנות הפנסיה במסלולי השקעה תלויי גיל. לקרנות הפנסיה היתה קיימת האפשרות לנהל את הכספים באחד משני מהמודלים הבאים:

• שלושה מסלולי ההשקעה תלויי גיל: אחד לחוסכים מתחת לגיל 50, אחד לחוסכים מגיל 50 עד 60 ומסלול שלישי לחוסכים מעבר לגיל 60.
• סדרה של מסלולי השקעה שיהיו מיועדים לקבוצה של עמיתים שתאריך לידתם מצוי בטווח של 5 שנים לפחות, אך לא יותר מעשר שנים. מודל זה היה קיים בעבר בקרן הפנסיה של הראל ונשאר כיום רק בקרן הפנסיה של מנורה מבטחים.

בהתאם להנחיית האוצר כל עמית שיצטרף לקרן פנסיה, ולא יבחר אחרת, יסווג לאחד המסלולים הרלבנטיים  לפי גילו.

על אף העובדה שקיימים שני מודלים לניהול כספי החוסכים, כל קרנות הפנסיה בחרו במודל הראשון המחלק את החוסכים לשלוש קבוצות גיל באמצעות שלושה מסלולי השקעה ולא במודל השני המחייב הקמה של מספר רחב יותר של מסלולים. למעשה, נכון להיום, את המודל השני אפשר למצוא היום רק בקרן הפנסיה של מנורה מבטחים.

בעבר קרן הפנסיה של הראל ניהלה את הכספים במסלול בהתאם למודל השני, אך היא בחרה לסגור את המסלולים ולעבור לפורמט הסטנדרטי.

מה ההבדלים בין שני המודלים של מסלולי ההשקעה

למרות שמדובר בשני מודלים לניהול מסלולים תלויי גיל, המודלים פועלים בצורה שונה. במודל הראשון בו הוקמו שלושה מסלולי השקעה עובר העמית לאורך שנות החיסכון בין מסלולי ההשקעה השונים. קרן הפנסיה צריכה לנהל מנגנון המעביר את החוסכים, שהגיעו לגיל הנקוב, למסלול השקעות בעל רמת סיכון נמוכה יותר.

להעברה בין מסלולים באופן תפעולי קיימת השפעה נרחבת על ניהול הזכויות של החוסכים בקרן הפנסיה והיא עשויה להשפיע על אופן חישוב עלויות הכיסוי הביטוחי ועל דמי הניהול.

מהצד השני, במודל מסלולי יעד לפרישה, העמית אינו עובר בין מסלולי השקעה אלא מסלול ההשקעה מתאים את עצמו לעמיתים. כדי להקטין את רמת הסיכון לא נדרש לבצע פעילות תפעולית על חשבונות העמיתים. קרן הפנסיה פשוט משנה את מדיניות ההשקעה של המסלול.

להבדלים אלו בניהול מסלולי השקעה השפעה רבה, הרבה מעבר לצד התפעולי, על גישת ניהול ההשקעות במודל תלויי הגיל.

מדיניות השקעה במסלולים תלויי גיל

מבדיקה שנעשתה בעבר נמצא כי למעלה מ- 90% מהחוסכים בקרנות הפנסיה נמצאים במסלולי השקעה כללים. מטרת האוצר בפתיחת מסלולי השקעה תלויי גיל הייתה להתאים את רמת הסיכון במסלול ההשקעה לגיל החוסכים ולהעדפותיהם ולהקטין את רמת הסיכון של החוסכים המתקרבים לגיל פרישה.

כאשר מיישמים את המודל באמצעות שלושה מסלולי השקעה נותנים מענה חלקי בלבד לדרישת האוצר. קבוצת החוסכים הגדולה ביותר בקרנות הפנסיה נמצאת במסלול השקעה לעמיתים אשר גילם אינו עולה על 50, במסלול זה מנוהלים כיום כספי חוסכים בני 25 לצד חוסכים בני 45 ו- 50. שלושים שנות חיסכון פנסיוני.

כתוצאה ממעבר לניהול כספים במסלול אחד עלתה רמת הסיכון במסלול ההשקעה תלוי הגיל לעומת רמת הסיכון שהייתה קיימת עד כה במסלול הכללי. כך שחוסכים המתקרבים לגיל 50 יחשפו לשיעור גבוה יותר של מניות מזה אליו נחשפו בעבר.

>>>קריאה נוספת : חוסכים שרוצים להגדיל את רמת הסיכון יכולים לבחור במסלול מניות בקרן הפנסיה

מידי ינואר מפרסמות קרנות הפנסיה את מדיניות ההשקעה החזויה, בעוד שעל פי מדיניות ההשקעה שיעור השקעה במניות במסלול הכללי עומד על כ- 44%, שיעור ההשקעה במניות במסלול תלוי הגיל גבוהה הרבה יותר ועומד על 53%.

מהצד השני כאשר מנהלים את כספי החוסכים באמצעות סדרה של מסלולי השקעה המיועדים לעמיתים שתאריך לידתם מצוי בטווח של 5 שנים לפחות, קיימים עבור אותו טווח גילאים, 21 עד 50, 7 מסלולי השקעה בעלי חשיפה שונה למניות. לדוגמא מתוך מדיניות ההשקעה של מבטחים החדשה:

עבור החוסכים שמתקרבים לגיל 50 החשיפה למניות תעמוד על 30% או 40% ועבור החוסכים בגילאים הצעירים אחוז החשיפה למניות יהיה גבוה יותר ויאפשר להם להשיג תשואה גבוהה יותר בשוק ההון.

חלוקת קבוצת החוסכים עד לגיל 50 על פני מספר גדול יותר של מסלולי השקעה מאפשרת התאמה נכונה יותר של מדיניות ההשקעה לפרופיל החוסכים ולטווח שנותר להם עד הפרישה תוך מתן מענה נכון וראוי לכוונת האוצר.

ומה יקרה במשבר הבא?

"הטעות הראשונה שהתרחשה בשוק הגמל בשנת 2008 הייתה שחוסכים מבוגרים הגיעו לתחילת הירידות בשווקים שהם נמצאים במסלולי השקעה שאינם מתאימים לפרופיל הסיכון שלהם. בדיעבד, הטעות השנייה הייתה שחוסכים אלה, שנבהלו מהירידות באוקטובר, העבירו את כספם לקופות סולידיות, לא נהנו מהתיקון – והנציחו את הפסד."(TheMarker)

בהקמת מסלולי השקעה תלויי גיל שאף האוצר להקטין את רמת הסיכון בתיק החוסכים בהתאם למאפיינים האישים שלהם, לדוגמא שנת לידה.
כאשר בוחנים את מדיניות ההשקעה של שלושת מסלולי ההשקעה תלוי הגיל רואים כי אכן קיימת ירידה לאורך שנות החיסכון בשיעור החשיפה למניות, אך האם היא מספקת?

שיעור החשיפה למניות יורד עם השנים מ- 53% ל- 22%. האם חוסכת בת 64 יכולה להיות רגועה עם שיעור חשיפה למניות שעומד על 22%?

זוכרים את הטעות השנייה של החוסכים? המעבר בין הקופות לאחר הירידות הנציח את הפסד והוביל למעשה להפסד כפול. הפסד ראשון בירידות החזקות, והפסד שני בעליות שבאו לאחריהן.
ניקח, לדוגמא, חוסך שבעיצומו של המשבר חגג יום הולדת 60. בתוך פחות מחודש כספיו יעברו ממסלול בעל חשיפה למניות של 42% למסלול עם חשיפה של 22%.
האם מאפייניו האישים של החוסך השתנו במהלך אותו חודש בו חגג יום הולדת 60? סביר להניח שלא. אך כעת יהיה קשה הרבה יותר לכסות על ההפסד.

מסלולי היעד פותרים לחוסך את הדילמה, מכיוון ויש יותר מסלולי השקעה תלויי גיל ניתן לבצע החלקה של שיעור החשיפה למניות לאורך שנות החיסכון. החוסכים יורדים משיעור חשיפה של מניות של 40% ו- 30% ולאחר מכן 20%.

בשורה התחתונה

מטרת האוצר בהקמת מסלולי השקעה תלויי גיל הייתה להתאים לחוסך את רמת הסיכון במסלול ההשקעה למאפייניו האישים, לרבות גילו. בישום המודל באמצעות מספר גדול יותר של מסלולי השקעה ניתן לבצע התאמה נכונה יותר של מדיניות ההשקעה לאורך שנות החיסכון. כאשר החוסכים הצעירים זוכים למנה גדולה יותר של נכסי סיכון ואילו רמת התנודתיות בקרב החוסכים שעומדים לפני הפרישה היא מינימלית.

(פורסם במקור במגזין עדיף)