דף הבית / דעות / אין להתיר את אפשרות הבחירה בעניין ביטוח האכ"ע בידי העובד או המעסיק

אין להתיר את אפשרות הבחירה בעניין ביטוח האכ"ע בידי העובד או המעסיק

חובת הביטוח הפנסיוני היא מאושיות המשטר הסוציאלי שבחרה בו המדינה, ומשכך אין להתיר כלל את אפשרות הבחירה בעניין ביטוח האכ"ע בידי העובד או המעסיק, אלא בידי המדינה לבדה

עורך הדין יניב גל מביע את עמדתו לגבי פסיקת בית המשפט שפסק בעניין לנדסברג נ' גל-רוב יועצים בע"מ ואח' (ע"ע 7243-10-15) כי עובד רשאי לבחור מוצר פנסיוני שאינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה, ועל המעסיק חל איסור להתערב בבחירה זו.

חובת הביטוח הפנסיוני היא מאושיות המשטר הסוציאלי שבחרה בו המדינה, ומשכך אין להתיר כלל את אפשרות הבחירה בעניין ביטוח האכ"ע בידי העובד או המעסיק, אלא בידי המדינה לבדה (באופן מפתיע, בכך אני מסכים לעמדתה של ההסתדרות), בין אם מדובר בזכות של העובד לשיטתו ובין אם כי כך הם פני הדברים במשטר כזה.

למותר לציין כי חובת הביטוח הפנסיוני כוללת 3 רכיבים, אשר על פי הדין היוצר את החובה (צווי ההרחבה השונים, לרבות הצו שנידון באותו פסק דין) יש לראותם כמקשה אחת, ואלה הם כידוע:

  • ביטוח למקרה של אריכות ימים
  • ביטוח לסיכונים במסגרת הרצף התעסוקתי (אירועי נכות או פטירה)
  • הבטחת פרעון זכויות קוגנטיות (פיצויי פיטורים) למקרה של חדלות פרעון המעסיק (או מותו).

אף על פי כן, וכפי שהיטיב לציין בית הדין (אף שלא טרח להרחיב בסוגיה), מדובר למעשה במשטר של מדרג נורמטיבי ובו בוודאי שחוק הפיקוח על הגמל גובר הוראות צו ההרחבה; ברם על כך נכון רק להלין כנגד המחוקק, אשר פעם אחר פעם (4 פעמים למיטב זכרוני בכעשור השנים האחרון) חדל מלדון בהצעות חוק בדבר חיוב המשק בחיסכון פנסיוני, תוך שציין כי הדבר הועבר להסדרה במסגרת צווי הרחבה כך שיהיה נכון לבחון את פני הדברים רק בעתיד; על כך נותר רק להצטער.

באותו הקשר, יש לדעתי שינוי על פי תיקון 16 לחוק הפיקוח על הגמל שלא חל לגבי המקרה נשוא כתב הערעור, אשר קבע סייג והתיר התניות לפי צווי הרחבה בנוגע לביטוח פנסיוני הכולל מרכיב אכ"ע מנדטורי; אולם כפי שציינתי במאמרי הקודם דבר זה צוין בשולי פסק הדין אך לא הובהר די הצורך (אף לא נאמר שם כי "יש להותיר את הסוגיה לגבי מקרים שלאחר חודש פברואר 2016 בצריך עיון") ועל כך יש להצר.

סוגיה נוספת ומעט פרקטית יותר העולה מפסק הדין, אשר דווקא היא הנותנת למעורבותם של נציגי ציבור בבתי הדין לעבודה אך הפעם נמנעו מלעשות את מלאכתם ורק חתמו כ'חותמת גומי' על פסק דינה של השופטת וירט-לבנה, היא כיצד יתייחס שוק העוסקים בפנסיה להלכה דנן ובפרט בנסיבות הקיימות כיום בדבר שיעורי עמלות הסוכנים – כל שכן מרבית העובדים, משכילים והדיוטות כאחד (אוכל אף להעיד על עצמי), אינם מתעניינים רבות בקבלת ההחלטה בדבר סוג המוצר ואפיק החסכון הפנסיוני שיירכש עבורם, על אחת כמה וכמה כאשר הייעוץ (אותו ביכר בית הדין בפסיקתו, ככלים טובים העומדים לרשות העובד לכלכל את צעדיו, ואף ציין באותו הקשר את חובת התאמת סוג המוצר לצרכי הלקוח) ניתן להם על ידי מומחה במכירות, אשר נהנה מעמלות משתנות בהתאם לסוגי המוצרים (ואין צורך להרחיב הדיבור על ההבדל בין עמלות בצירוף לקרן פנסיה לבין העמלות בביטוחי המנהלים).

השינוי הצפוי במשק בעקבות הלכה זו מצער בעיני, בין אם אני דוגל במשטר הסוציאלי ובין אם לאו (ואגב, אני מהאחרונים), כל שכן עד אותה הלכה עובד שלא היה מעוניין בביטוח הכולל מרכיב סיכונים (למשל, בשל היעדר תלויים) הייתה דרכו פתוחה לפנות יחד עם מעסיקו אל היחידה ליחסי עבודה במשרד התמ"ת והכלכלה לקבלת היתר מיוחד על פי נסיבותיו האישיות לפטור מחובת אכ"ע מכוח הצו (בתפקידו כגורם הממשלתי האוכף את צווי ההרחבה השונים), והיתרים כנ"ל אף ניתנו אד הוק מעת לעת.

אני מעריך כי כעת סוכני הביטוח ילמדו את פסק הדין, וכמוצאי שלל רב יבינו כי כעת קלה עוד יותר הדרך למכור לעובד ביטוח מנהלים לצורך השאת עמלותיהם (אף אם אין זהו המוצר המתאים ביותר לאותו עובד), תוך ציון בפני העובד שניתן אף להגדיל את קופת החיסכון הטהור במסגרת אותו אפיק פנסיוני (קרי, בהיעדר רכישת מרכיב הביטוח), שאז הביטוי המפורסם "לי זה לא יקרה" יקבל משנה תוקף בשל הישנות מקרים דומים.

המשטר הסוציאלי החרוט על דגלה של מדינת ישראל, מכוחו נדרשו העובדים והמעסיקים במשק לבטח את העובד גם למקרי אבדן כושר, חשוב בשני אופנים (אלה המרכיבים את המשטר הנ"ל) – באחד, בכדי להבטיח כי גם עובד אשר נבצר הימנו להמשיך לעבוד בקרות אירוע פתאומי של נכות או מחלה, ייהנה מהבטחת הכנסה לפחות בשיעור רוב משכורתו קודם לאירוע, ויהיה לו מצע נוח לדאוג להמשך כלכלתו וכלכלת משפחתו; 

ובשני, בכדי למנוע מצב בו עובד שנכנס לנבצרות מעבודה ייפול לנטל על החברה כולה, אשר כעת תיאלץ לתמוך בו ובמשפחתו ולא תוכל להתנער ממצבו (שכן, המדינה סוציאלית), תוך הקצאת הסיכון (גם) על גורם מסחרי (כמו חברת ביטוח) ולא להסתמך רק על משאבי המדינה ולנצלם, היא-היא העומדת מאחורי עצם החובה לביטוח פנסיוני בכלל המשק.

על כן יש באותו פסק דין חדש ותקדימי, הלכה למעשה, כדי לשמוט את הקרקע תחת העקרון הסוציאלי הטמון בחובת הביטוח הפנסיוני לכלל העובדים במשק, ולמנוע היותם של עובדים בנבצרות מחמת אירוע רפואי מליפול לנטל על המדינה ו/או ליפול כלכלית בעצמם; ואילו מחד המחוקק אשר היה צריך להתערב בצורה מקצועית ויעילה בחר לשתוק, ומאידך הרשות המבצעת האמונה על שמירת המשטר הסוציאלי נתנה כתף (במסגרת היות היועמ"ש "ידיד בית הדין" באותו ערעור) לפגיעה.

עו"ד יניב גל, משמש כיועץ המשפט ללשכת היועצים הפנסיונים בישראל (ע"ר)

אין להתיר את אפשרות הבחירה בעניין ביטוח האכ"ע בידי העובד או המעסיק by

אודות עו"ד יניב גל

יניב גל הוא עורך דין המתמחה בדיני ביטוח ורגולציה, כולל מיקוד בתחום הפנסיה. בעל המשרד גל ושות' מקבוצת קן-דרור & הראל ושות' ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת היועצים הפנסיונים בישראל. המשרד מספק, בין היתר, ניהול וייצוג במו"מ, התנהלות מול הרשויות ורגולציה בתחום הביטוח, הפנסיה ושוק ההון, סיוע שוטף למעסיקים, ותכנון ועריכת צוואות. טל' 03-635-0202 ; נייד 054-458-3977

2 comments

  1. לדעתי יש להתיר זאת לעובד.
    לי למשל יש מספיק כסף להתפרנס גם אם יקרה לי ארוע של אובדן כושר עבודה.

  2. מר יניב גל
    אם יורשה לי, אתחיל בעובדה שכל צעד שמרחיק אותנו ממדינה סוציאליסטית הרי הוא מבורך.
    יתרה על זאת, טענתך כי סוכני הביטוח הביטוח יפסיקו לשווק ביטוח אכ"א בביטוח המנהלים כיוון שכעת האפשרות ניתנה להם ע"י בית המשפט פשוט מטעה מכמה סיבות:
    1. חיסכון פנסיוני ללא ביטוח אכ"א כבר קיים שמו בישראל קופת גמל, אין צורך למכור ביטוח מנהלים ללא אכ"א לאף אחד.
    2. רוב סוכנויות הביטוח שייכות לחברות הביטוח (אני בטוח שלא ידעת זאת), חברות הביטוח מרויחות טוב מאוד מביטוח אכ"א כחלק מביטוח המנהלים ואני לא כל כך רואה כיצד סוכנות הביטוח מעבירה הוראה לסוכנים למכור מנהלים ללא אכ"א, או מכודדת זאת.
    3. הייתי שמח לדעת מספרית (למרות שעובדות מספריות הוא לא צד חזק של עורכי דין) כמה אנשים תבעו ובכלל מקבלים אכ"א, כמה אנשים מקבלים אכ"א וכו'.

    לי פשוט נראה שאת החיסכון עבור הפרישה שלנו המדינהה מעמיסה בביטוחים שרווחיים מאוד לגוף המבטח אבל לא קשורים לחיסכון,
    כל צעד שנעשה בכיוון הבדלה בין השתיים חיובי ומבורך.
    גם אם הוא לא מוצא חן בעיני המרויחים מהמצב הקיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים
%d בלוגרים אהבו את זה: