4 טעויות בפרישה לפנסיה שיכולות לעלות לכם הרבה כסף

רגע לפני פרישה לפנסיה? אלו ההחלטות החשובות ביותר שתקבלו: פנסיית שארים, חודשי הבטחה, היוון ומועד הפרישה. אז למה רוב הפורשים טועים בהן?

רגע הפרישה לפנסיה נתפס אצל רובנו כרגע של מימוש. שנים של עבודה וחיסכון מאחורינו, ועכשיו נותר רק "לבחור איך לקבל את הכסף". אך במציאות, הפרישה היא צומת החלטות גורלי שבו אנו נדרשים לקבל הכרעות שמשפיעות על הקצבה, על הביטחון של בן הזוג ועל איכות החיים לעשורים קדימה.

מחקר של פרופסור אביה ספיבק ופרופסור דוד לייזר מהמרכז לפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית באוניברסיטת בן־גוריון מראה שהבעיה איננה רק שחסרים לפורשים נתונים, אלא שהם מגיעים לרגע הזה עם דפוסי חשיבה, הטיות פסיכולוגיות ועומס רגשי שמקשים מאוד על קבלת החלטה טובה.

למה אנחנו טועים בהחלטות בפרישה?

אחת הטעויות הגדולות בפרישה היא לחשוב שמדובר בהחלטה טכנית. בפועל, זו סדרה של בחירות: כמה קצבת שארים להשאיר, האם לבחור תקופת הבטחה, האם לדחות את הפרישה, האם לבצע היוון. לכאורה אלה בחירות כלכליות.

למעשה, אצל רוב האנשים הן מתקבלות דרך פילטרים רגשיים. המחקר מראה שרבים מהפורשים כלל אינם מודעים לפרמטרים שהם יכולים לקבוע, וגם כאשר הם מודעים להם, הם אינם מצוידים בכלים לחשוב עליהם באופן מושכל.

ההחלטות מתקבלות לא פעם באופן אינטואיטיבי, תחת לחץ זמן, בלי הזדמנות אמיתית ללמוד מהניסיון, משום שאדם פורש רק פעם אחת.

פנסיית שארים, בין אחריות לאשמה

הטעות הראשונה נוגעת לפנסיית השארים. במועד הפרישה נדרש הפורש לבחור במסלול הפרישה ולהגדיר את האחוז שתקבל בת הזוג (או בן הזוג) האחוז הוא בן 30% ל- 100% מהקצבה שיקבל הפורש עצמו.

ההחלטה הזאת זו כנראה ההחלטה שבה הפער בין רגש לבין כלכלה הוא הגדול ביותר. הרבה מאוד פורשים, ובעיקר גברים, בוחרים להשאיר לבת הזוג שיעור גבוה מאוד מהקצבה, לעיתים קרובות 100% מהקצבה שלהם. על פניו זו בחירה שנראית ערכית והוגנת. היא נותנת תחושה של אחריות: לא נהנה היום מקצבה גבוהה יותר אם המשמעות היא שבת הזוג תישאר בעתיד עם פחות.

איך אחוז הקצבה לבת הזוג משפיע על הקצבה החודשית שלך

ככל שתבחר להשאיר אחוז גבוה יותר לבת הזוג, הקצבה החודשית שלך תקטן. הגרף הבא ממחיש עד כמה הבחירה הזו משפיעה בפועל על ההכנסה שלך בפרישה.

מעבר על הגרף יציג את הפגיעה המצטברת לאורך תקופת הפרישה לפנסיה

הגרף מציג נתונים לפורש בן 67 כאשר אשתו צעירה ממנו בשלוש שנים

הבחירה באחוז גבוה יותר לבת הזוג מקטינה את הקצבה החודשית של הפורש. הפער הזה נראה קטן ברמה החודשית, אבל עד גיל 87 הוא כבר עשוי להצטבר לעשרות ואף למאות אלפי שקלים.

אבל המחקר מצביע על כך שהבחירה הזו אינה בהכרח אופטימלית, משום שהיא מתקבלת לעיתים קרובות על בסיס שיקול מוסרי מופשט של שוויון והגינות, ולא על בסיס ניתוח של הצרכים הכלכליים בפועל.

אחד הממצאים המפתיעים במחקר הוא שמצב בריאותי לקוי אינו משפיע מהותית על החלטה זו, מה שמוכיח שהיא אינה נשענת על חישוב תוחלת חיים רציונלי אלה פשוט על רצון להראות לבת הזוג כמה אנחנו אוהבים אותה.

אחרי פטירה של אחד מבני הזוג ההוצאות לרוב יורדות, לעיתים לבן או לבת הזוג יש פנסיה משלו ולעיתים קיימים גם נכסים נוספים.

המשמעות היא שפורש עלול לוותר לאורך שנים על קצבה גבוהה יותר לשני בני הזוג, רק מפני שהוא מתקשה רגשית לבחור באחוז שארים נמוך יותר.

מאחורי הטעות הזו פועל גם מנגנון פסיכולוגי עמוק יותר, הקושי לתרגם החלטה מופשטת למחיר ממשי. קל מאוד לבחור "100% לבת הזוג" כי זה נשמע כמו ביטחון.

קשה הרבה יותר לראות מול העיניים את המחיר החודשי ואת המחיר המצטבר של הבחירה הזאת. כאן נכנסת גם הטיית המסגור.

כאשר האפשרות מוצגת כלהגן על בן הזוג, אנשים נוטים לבחור בה.

אילו אותה בחירה הייתה מוצגת כויתור של מאות שקלים בכל חודש לכל החיים, ייתכן שהבחירה הייתה שונה.

>>>עוד על כך במסלולי פרישה בקרן הפנסיה

תקופת הבטחה, למה אנחנו משלמים כדי לא להרגיש הפסד

הטעות השנייה קשורה לתקופת הבטחה, או לפנסיה מובטחת. כאן הרגש הדומיננטי הוא לא הוגנות אלא פחד. פחד מהחמצה. פחד "לא לקבל את מה שחסכתי".

מבחינה רציונלית, פנסיה היא מנגנון של ביטוח אריכות ימים. היא נועדה לשלם כל עוד אדם חי, לא להבטיח החזר מלא של הצבירה ליורשים. אבל מבחינה פסיכולוגית, רבים מהפורשים תופסים את החיסכון הפנסיוני ככסף אישי שלהם, כמעט כמו פיקדון בבנק. לכן עצם המחשבה שאדם ילך לעולמו כמה שנים לאחר הפרישה והיורשים לא יקבלו "את כל הכסף" נתפסת אצלם כהפסד צורב.

מחשבון קצבה: מה המחיר של תקופת הבטחה בפרישה

תקופת הבטחה מגדילה את הביטחון ליורשים, אבל מקטינה את הקצבה החודשית. המחשבון הבא מאפשר לראות מה הקצבה הצפויה לפי אחוז הפנסיה לבן או בת הזוג, ומה המחיר הכלכלי של הבחירה לאורך זמן.

המחשבון ממחיש את הפגיעה בתקופת הבטחה לפורש (גבר) כאשר אשתו צעירה ממנו בשלוש שנים

>>>לכל המחשבונים כאן באתר

בביטוחי המנהלים הישנים ניתן לבחור בתקופת הבטחה של 120 חודשים, למעשה זאת ברירת המחדל. בקרן הפנסיה ניתן לבחור בתקופת הבטחה של עד 240 חודשים מובטחים.

במחקר נמצא כי הערך הממוצע של בחירה בתקופת הבטחה יקטין את הקצבה ב 6.2%, כאשר הערך השכיח היה אפילו 10%. זה פער גבוה מאוד, משום שהוא מלמד עד כמה אנשים מוכנים לשלם עבור הפחתת החרדה, גם אם התמחור הכלכלי של ההחלטה אינו בהכרח נכון עבורם.

כאן פועלת הטיית ההפסד במלוא עוצמתה. אנשים שונאים להרגיש שהם "הפסידו" את הכסף שחסכו, ולכן מוכנים לשלם פרמיה בדמות קצבה נמוכה יותר כדי למנוע את התחושה הזו.

במונחים התנהגותיים, הם לא בוחנים רק מה ממקסם את הרווחה שלהם לאורך החיים, אלא מה מפחית את הכאב הפסיכולוגי של תרחיש מסוים.

יש כאן גם השפעה של דמיון קונקרטי, קל יותר לדמיין את הסיפור הכואב של "אדם שפרש ונפטר מהר" מאשר את המחיר המצטבר של קצבה מופחתת לאורך עשרים שנות פרישה.

>>>עוד על תקופת הבטחה בקרן הפנסיה

מועד הפרישה, ההחלטה הכי יקרה שלא מתומחרת נכון

הטעות השלישית היא במועד הפרישה. זו אולי הבחירה עם המשמעות הכלכלית הגדולה ביותר, ובכל זאת רבים אינם מקבלים אותה על בסיס כלכלי. חלק מהאנשים רוצים להקדים את הפרישה בגלל שחיקה, עייפות או תחושת מיצוי. אחרים רוצים לדחות בגלל קצבה נמוכה או סיפוק בעבודה. ורבים פשוט מקבלים את גיל ברירת המחדל כנתון.

הבעיה היא שלא תמיד מתקיים תרגום אמיתי של ההחלטה הזאת למספרים, מה אאבד אם אפרוש עכשיו, כמה ארוויח אם אדחה את הפרישה בשנה, מה המשמעות של עוד שכר עבודה לצד עוד שנת חיסכון ועוד קצבה גבוהה יותר בעתיד.

המחקר מצא כי כמחצית מהנבדקים היו רוצים לדחות את מועד הפרישה, כרבע היו מעוניינים להקדים, וכרבע היו פורשים בגיל ברירת המחדל, אבל מאחורי הבחירות עמדו פעמים רבות שיקולים אינטואיטיביים ולא חישוב כולל של מצבם הפיננסי והבריאותי.

>>>עוד על דחיית מועד הפרישה

היוון קצבה, החלטה של לחץ ולא של תכנון

הטעות הרביעית קשורה להיוון או למשיכה חד פעמית של חלק מהקצבה. בקרנות הפנסיה הותיקות ניתן כתחליף למשיכת הכספים לבצע היוון קצבה, הקטנת הקצבה לפרק זמן מוגדר או לכל החיים. בתמורה לסכום החד פעמי משולמת קצבה חד פעמית.

בקרן פנסיה חדשה ניתן לבצע היוון לכל החיים רק במידה שיש לכם קצבה מזערית, קצבה שעולה על 5,306 ש"ח בשנת 2026. כיום למרבית הפורשים בקרנות הפנסיה החדשות אין סכומים כאלה.

לפי המחקר, מרבית הנשאלים כלל אינם מעוניינים במהלך כזה, אבל מי שכן מעוניינים בו הם בעיקר אנשים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך יותר, הזקוקים לכסף מסיבות מיידיות כמו החזרת הלוואות או צרכים שנדחו. זה מלמד שההחלטה על היוון היא לא פעם החלטת לחץ. וכאשר אדם נמצא בלחץ תזרימי, השאלה "מה הכי נכון לי לעשרים השנים הבאות" נדחקת הצידה מפני השאלה "מה אני צריך עכשיו".

במצב כזה קשה מאוד לקבל החלטה אופטימלית. צורך מיידי, חרדה כלכלית ולעיתים גם תחושת מחסור כרונית מצמצמים את טווח הראייה. הפורש עשוי לוותר על הכנסה קבועה לעתיד כדי לפתור בעיה בוערת בהווה, גם כשהמחיר לטווח הארוך גבוה מאוד.

>>>עוד על קיבוע זכויות והאפשרות למשיכת כספים בפרישה

בשורה התחתונה

בסופו של דבר, רוב הטעויות בפרישה לא נולדות מחוסר אחריות. הן נולדות מכך שאנשים מקבלים החלטות כלכליות כאילו היו החלטות רגשיות בלבד.

המחקר מראה שרבים מהאנשים אינם פונים לייעוץ מקצועי, בין היתר בשל עלות, חוסר אמון או תחושת "אין צורך", אף שבפועל הם מתקשים לדמיין כיצד תיראה הכנסתם העתידית בפנסיה.

>>>עוד על תכנון פרישה מקרן פנסיה

פרישה לפנסיה היא לא אירוע טכני אלא תהליך של בחירה. ומי שמצליח להפוך את הבחירות האלה ממבוססות רגש למבוססות הבנה, מגדיל באופן משמעותי את הסיכוי לפרישה יציבה ומתאימה באמת לצרכים שלו ושל משפחתו.

אם אתם רגע לפני פרישה לפנסיה ומתלבטים בין האפשרויות, שווה לעצור ולקבל החלטה שמבוססת על מספרים ולא רק על תחושות.
השאירו פרטים ואחזור אליכם לבחינת אפשרויות הפרישה ובחירה במסלול שמתאים בדיוק לכם.