אף אחד לא מדבר על צדק

בביקורת שהושמעה כנגד משרד האוצר והקיצוץ הצפוי בקצבאות הזקנה של היוצאים לפנסיה עסקו רוב המומחים בפגיעה הצפויה בעומדים לקראת פרישה. אך מעטים, אם בכלל, טרחו להסתכל ולבחון את התמונה המלאה.

במדינת ישראל קיימים היום שני סוגים (או אולי שלושה) של חוסכים. הראשון והשני מבוטחים בקרנות פנסיה תקציביות וקרנות פנסיה ותיקות, עתידם ברור להם. הם יקבלו פנסיה שתלויה בשכר ובהכנסה שהייתה להם במהלך השנים. שום שר אוצר או ראש ממשלה לא עתיד לפגוע בפנסיה שיקבלו.

תמונה ברישיון CC מכאן

העולם השלישי של החוסכים לפנסיה בישראל מבוטח בקרנות הפנסיה והחדשות ובביטוחי המנהלים. הבטיחו לו שאם הוא יעבוד קשה כל השנים ויחסוך לפנסיה בסוף היום הוא יוכל להתקיים מהקצבה שחסך. הרפורמות שיוצאות ממשרדי הממשלה כל קיץ פוגעות באמון של החוסכים במערכת הפנסיה בישראל, מקטינים את החיסכון הפרטי ובסופו של יום גורמים לתוצאה הפוכה, לחוסכים אלה לא יהיה די כסף בפרישה. על האוצר לסמן בהחלטתו הצפויה על הכיוון אליו הוא רוצה להוביל את שוק החיסכון הפנסיוני.

האפשרות הראשונה – שימור המצב הקיים

נדמה שהדיון הציבורי גרם לאוצר לסגת טיפה לאחור. הרי בעיית הגרעון האקטוארי שנגרם בשל הריבית הנמוכה לא נולדה היום, היא קיימת כבר יותר מארבע שנים ונדמה שהיא לא עיינה אף אחד. בתקשורת למעט כתבה קטנה באתר זניח אף אחד לא עסק בה. והחוסכים, הם גם ככה לא מבינים כלום.

המפסידים, החוסכים הצעירים, שהחיסכון שלהם ישחק בשל סבסוד החוסכים המבוגרים.

המרוויחים, כשבעים אלף פורשים בשנה שימשיכו לזכות בסבסוד מצד החוסכים הצעירים.

צוחקים על כולם, המבוטחים בקרנות הפנסיה הותיקות והתקציביות ששוב פעם אף אחד לא נוגע בהם

.

האפשרות השנייה – הצעת האוצר

קיזוז פנסיית הזקנה בהתאם לפער בין הריבית במועד הפרישה לריבית התחשיבית. הבעיה הראשונה, טיל מדוייק לעבר הפנסיות של הפורשים בשנים הקרובות. הסכנה פגיעה של כ – 10% בפנסיות הצפויות או כמה מאות שקלים לכל פורש. אך מהצד השני ניתן יהיה לפתוח סוף סוף את שוק הקצבאות לתחרות לתת מענה לכל החוסכים בקופות גמל ולהפסיק לשחוק את הפנסיות של הצעירים.

המרוויחים, החוסכים הצעירים שיפסיקו לסבסד את הפורשים. החוסכים בקופות הגמל שמעוניינים לקבל קצבה מקרן פנסיה.

המפסידים, כשבעים אלף פורשים בשנה,לפחות עד שהריבית תעלה.

צוחקים על כולם, המבוטחים בקרנות הפנסיה הותיקות והתקציביות ששוב פעם אף אחד לא נוגע בהם.

האפשרות השלישית – הרחבת הסובסידיה

טענת האוצר היא שסביבת הריבית הנמוכה לא מאפשרת עמידה בהתחייבויות לפנסיונרים ולכן יש צורך להקטין את ההתחיבויות. באפשרות האוצר (והממשלה) להגדיל את הסובסידיה שהוא מעניק לחוסכים ובכך להתעלם מסביבת הריבית החיצונית. כבר היום זוכים החוסכים בקרנות הפנסיה לתשואה מובטחת של 4.86% על 30% מהנכסים שלהם. בכוונת האוצר להגדיל אחוז אגרות החוב מבטיחות התשואה בתיק הפנסיונרים ובכך להבטיח את הפנסיה שלהם. הבעיה היא שהבטחת התשואה עולה למדינה ולמשלם המיסים כספים.

האם ראוי שכל תושבי המדינה ישאו בנטל של הפנסיונרים על ידי הרחבת הסובסידיה? או לדוגמא כדאי שהסובסידיה לפנסיונרים תבוא על חשבון החוסכים הצעירים בקרנות הפנסיה? ומה לגבי החוסכים בקופות הגמל וביטוחי המנהלים, האם הם לא זכאים גם להבטחת תשואה בתיק החיסכון הפנסיוני שלהם?

המרוויחים, החוסכים הצעירים שיפסיקו לסבסד את הפורשים. כשבעים אלף פורשים בשנה שיזכו לסבסוד החיסכון הפנסיוני שלהם מידי הממשלה

המפסידים, המבוטחים בקרנות הפנסיה הותיקות והתקציביות והחוסכים הצעירים שיאלצו לממן את הסובסידיה באמצעות כספי המיסים.

או אולי בכלל הממשלה צריכה להכניס את היד לכיס?

בחודשים האחרונים התקיים דיון בציבור לגבי הגדלת קצבאות הזקנה של העולים מרוסיה (או כלל הפורשים בישראל) אך בניגוד לנושא החיסכון לפנסיה שם החליטה הממשלה שבנטל החיסכון הפנסיוני יישאו רק החוסכים בקרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים בנושא נטל התקציב וחלוקת העוגה החלטת הממשלה טיפה שונה, על כל האזרחים לשאת בנטל בצורה שווה.

והבקשר של הכותרת אי אפשר בלי שיר והפעם מוקי, כולם מדברים על שלום.