דעות

אחרי החגים

תקופת החגים הנוכחית, היא תקופה נהדרת לחשבון נפש. השנה החדשה והאווירה שמלוה את חודשי תשרי הן זמן מצוין להעלות שאלות ולתכנן תכניות. כמדי שנה, נשקול את הדברים שחשבנו לעשות בשנה שחלפה, לשפץ את הבית, אולי רק לצבוע או לצאת לטיול ארוך בחו"ל.

חלק גדול מהדברים שתכננו לבצע השנה נשארו פתוחים ואנו נעתיק אותם, יחד עם עוד הרבה דברים, לרשימה הדמיונית אותה אנחנו מתכננים לשנה החדשה. אך הפעם, בואו נחשוב יחד על דברים פשוטים, דברים קטנים אותם הבטחנו לעצמנו בשנה האחרונה ולא הגענו אליהם.

מה עם הדיאטה עליה חשבנו? או אולי ההרשמה לחדר כושר? אתם יודעים מה, עזבו אתכם מחדר כושר, סתם הליכות בפארק, כמה פעמים בשבוע. מה עם הדברים הקטנים האלה, הדברים שיכולנו להתחיל בשנה שעברה, בחודש שעבר, אתמול בצהריים או אפילו היום בבוקר.

כשההיגיון הולך לישון

לצערנו כמו רבים אחרים, אנחנו סובלים מהמחלה שנקראת דחיינות, מה שניתן לדחות למחר, אנחנו נדחה למחרתיים. בשעה שאנחנו יושבים על הכורסה בסלון, בזמן שאנחנו מבלים בפקק או כמו שאני הכי אוהב לעשות, לחשוב במקלחת, כשאנחנו רחוקים מהנושא, אין לנו בעיה להתחייב על הדיאטה המיוחדת שנתחיל מחר או אפילו על הליכה של שעה וחצי. רק פעמיים בשבוע. אנחנו אפילו בוחרים את הימים שהכי כדאי לנו ללכת. אבל ברגע שהיום מגיע, ברגע שצריך להתחיל לאכול לפי התפריט שתלינו על המקרר, ההיגיון הולך לישון ואת מקומו תופסת התשוקה. התשוקה שמבטיחה לנו שנוכל רק את פרוסת העוגה הזאת ואת הדיאטה נתחיל כבר מחר.

אבל האם ניתן לתלות את בעיות המשקל ואת מצב החיסכון הפנסיוני שלנו רק במחלת הדחיינות? לצערנו, המצב לא כזה פשוט. מלבד דחיינות אנחנו סובלים גם, ויש שיאמרו בניגוד לציפיות, גם מעודף אופטימיות. האופטימיות שלנו מתבטאת בכך שאנחנו תופסים את עצמנו כברי מזל או טובים יותר מאלה הסובבים אותנו וממעיטים במחשבה על הדברים שיכולים לקרות לנו.

>>>קריאה נוספת: למה אנחנו לא חוסכים? זה לא אתם זאת הפסיכולוגיה

האם גם אתם סובלים מאופטימיות יתר?

האם אתם סבורים שאתם נהגים טובים יותר מהממוצע? סביר להניח שעניתם לשאלה בכן מוחץ, כמו חלק גדול מהאוכלוסייה. אם כך, מי אלה כל הנהגים הגרועים שמסתובבים סביבנו?

אופטימיות היתר שלנו גורמת לנו לחשוב שמחר יהיה טוב יותר. מחר המשכורת שלנו תהייה גבוהה יותר ולכן ניתן להתחייב על תשלומים ארוכי טווח או משכנתא מעבר ליכולות שלנו. אופטימיות היתר גורמת לנו לחשוב שבפרישה נשב לנו בדיור מוגן של אחוזת ראשונים ונשתה קפה עם רבקה מיכאלי, או אולי נצא לטיול מסביב לעולם שכל כך רצינו. אף אחד מאיתנו לא חושב כיצד הוא יממן את כל זה, בשביל זה יש את מחר.

במחקר שנעשה בארצות הברית, 85 אחוזים מהנשאלים אמרו שהם חושבים שרמת החיסכון שלהם נמוכה מידי. 35 אחוזים מאלה שחשבו שרמת החיסכון שלהם נמוכה, אמרו שהם חייבים לעשות משהו עם רמת החיסכון שלהם. אבל גם ארבעה חודשים אחרי המחקר הראשוני, עדיין 86 אחוזים מאלה שהצהירו שהם חייבים לעשות משהו עם רמת החיסכון שלהם, לא עשו כלום בנידון.

מחיר הדחייה

כפי שראינו במחקר, בדיוק כמו בנושא הדיאטה או הכושר הגופני אנשים מודעים לחשיבות החיסכון הפנסיוני, אבל גם הם ממשיכים לדחות את הטיפול בחיסכון מתוך מחשבה שיהיה ניתן לחזור לכך בעתיד. אולם, בניגוד לדוגמאות אותן הזכרנו קודם לכן, לדחיית החיסכון יש מחיר – הריבית או התשואה אותה יכולנו לצבור אילו היה כספנו מופקד בחיסכון. סכומי כסף קטנים המופקדים היום, בגיל צעיר יצברו וימשיכו לצבור תשואה לאורך שנים ויגדילו לנו את החיסכון בצורה משמעותית.

דוגמה:
גבר בן שלושים שמתחיל לחסוך היום לפנסיה משכר של 7,000 ₪ בחודש, יקבל בגיל 67 פנסיה של 5,156 ₪ מדי חודש. במידה והוא יפקיד כל חודש סכום נוסף של 250 ₪  הפנסיה החודשית שלו תגדל ביותר מאלף שקלים בחודש בפנסיה. במחיר של ארוחה זוגית במסעדה או מנוי חודשי לכבלים היום תקבלו עוד 1,000 ₪ לפנסיה שלכם בגיל פרישה.

אך עדיין, למרות נתונים אלה, ממשיכים רבים מאיתנו לחשוב במונחים של בילוי בחוץ במקום חיסכון לפנסיה. הרי שוב, הדחיינות כל כך מפתה ועד הפנסיה יש עוד כל כך הרבה שנים בהם ניתן יהיה לחסוך. לכן, ניתן לבחור בפתרון נוסף, פתרון שירחיק את ההוצאה על הפנסיה מחשבון הבנק, לפחות למרעית עין. במקום לשלם כסף בהוראת קבע אפשר להגדיל את החיסכון דרך מקום העבודה. מרבית החוסכים מפרישים היום ממשכורתם רק 6%  מהשכר שלהם לחיסכון. לרוב מדובר בבררת מחדל עליה הם חתמו עם כניסתם לעבודה.

קריאה נוספת:

מעטים יודעים, אבל ניתן להגדיל את אחוז ההפקדה עד ל-7% מהשכר. הפער עבור החוסך שלנו, אותו חוסך מהדוגמא הקודמת הוא 105 ₪ בחודש, שיגדילו לו את הפנסיה בעוד 400 ₪. מעבר לגידול הכול כך רחוק בפנסיה, חלק מהחוסכים שיגדילו את אחוז ההפקדה ייהנו גם מהטבת מס, שתגדיל להם את הנטו במעט.

אין צורך להמתין אחרי החגים, השנה הזאת אנחנו מבטיחים לעצמנו לדאוג סוף סוף לעתיד שלנו ולעתיד המשפחה שלנו. נכנסים למקום העבודה וחותמים על הגדלת ההפקדות ל-7%. אחר כך אפשר לשבת על הכורסה בבית ולהתחיל לחשוב על הקפה עם רבקה מיכאלי.

התמונה שייכת ל michaelaw

רוצים להגיע עם יותר כסף לפנסיה?
רוצים להפסיק לפחד מהחיסכון הפנסיוני?
קורס הפנסיה הדיגיטלי של : פנסיוני להבין את הפנסיה הוא הפתרון עבורכם
כנסו לקורס הפנסיה הדיגיטלי שלנו https://pensuni.com/?page_id=7203

אחרי החגים by

נדב טסלר

נדב טסלר, מתכנן פרישה, משמש כסמנכ"ל מקצועי בקוואליטי שירותים פיננסים לשעבר סמנכ"ל מקצועי בהלמן אלדובי קופות גמל ופנסיה, ומנהל המוצר באגף השיווק במנורה מבטחים. מרצה כיום במכללת נתניה ומכללה לפיננסים BDO. בעל הבלוג : פנסיוני, להבין את הפנסיה. לנדב תואר M.A במנהל עסקים מהמכללה למנהל, B.A במנהל עסקים מאוניברסיטת בן גוריון והוא מחזיק רישיון סוכן ביטוח פנסיוני מטעם רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון.

תגובות

  1. פוסט מצוין, ואני ממליץ לכל מי שמוכן לשמוע וגם כאלה שלא שיגדילו ל-7%.
    אבל, עניין קטן, זה לא יגדיל את הנטו, כי הזיכוי יהיה תמיד קטן מההפקדה. אבל בכל זאת זה סכום קטן שרוב האנשים בכלל לא ישימו לב אליו שנעלם להם מהמשכורת ויגדיל להם מאוד את הסכום העומד לרשותם בפרישה

  2. יצא לך להפגש עם צעירים מדור ה-Y וה-Z??
    הם כבר התיאשו מכך שתהיה להם דירה.
    הם לא סומכים על קרנות הפנסיה.
    הם מאמינים בכלל שהעולם יכחד.
    אז עדיף להם ארוחה זוגית ב-250 שקל ולא לשמור זאת לפנסיה.
    הגיון לא יעזור פה.
    טוב שיש חובת הפקדה לפנסיה.
    אולי הירושה תעזור לחלק מהם.

    1. הי אלי,

      מכיר אותם מצויין, אפילו כתבתי עליהם את הפוסט "אני לא מאמינה בפנסיה" https://pensuni.com/?p=5380
      בגלל זה אני חושב שהפתרון הכי טוב עבורם (לצד פנסיית החובה) הוא טייס אוטומטי שמגדיל את החיסכון.

      לגבי ירושה, בעידן של התארכות תוחלת החיים היא תגיע (אם בכלל) עמוק בתוך הפנסיה

  3. נדב יקר, כמו תמיד פוסט מעולה.
    כתוב כהלכה ופשוט להבנה.
    אהבתי במיוחד גם את העצה המאוד מאוד קונקרטית שהינה ברת ביצוע בקלות.
    אמנם אותו 1% תוספת הפרשה של העובד היא קצת כוסות רוח למת לחלק מהאנשים, אבל אם איזה בחור צעיר בגיל 30 ומטה או אפילו למעלה קצת קורא את זה ומצבו בכי רע, הלוואי ויקשיב לך ופשוט יעשה ויתחיל להתעניין בעתיד שלו.
    לפעמים אני מרגיש שלגרום לאנשים לעשות פעולות של התעניינות כנה ואמיתית ומתמידה בעתיד שלהם (מהבחינה הפיננסית/בריאותית) זו משימה בלתי ניתנת לצליחה.

    חבל שהמדינה לא מסבסדת עוד טיפטיפה ומאפשרת לאנשים להעלות את ההפקדה שלהם לפנסיה גם עד 10% (מעשר בעצם) למען העתיד שלהם.
    לאפשר למי שמעוניין יותר חופש בחירה, להוריד את המינימום מצד העובד ל- 5% נניח (יהיו כאלו שרוצים להפקיד פחות וזו זכותם) ועד ל- 10% אפילו.
    שיהיה טווח נורמלי.

להגיב על נדב טסלר לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם

Back to top button