משיכה לשיעורין, אנונה, היא האפשרות לקבל סכום חודשי מהחיסכון, עד לתום סכום החיסכון. ישנה חשיבות רבה להגדרת סכום המשיכה לשיעורין, מכיוון שבניגוד לקצבה הפנסיונית שתשולם לחוסך עד לתום ימי חייו ולבן הזוג שלו בהתאם לתנאי התכנית. האנונה, תשולם רק עד שיגמר הכסף בחיסכון.
כיצד נקבע את הסכום החודשי למשיכה?
וויליאם בנגן, מתכנן פרישה אמריקאי, קבע בשנות ה- 90 את כלל האצבע לפיו ניתן למשוך בכל שנה 4% מהחיסכון. הנחה זו התבססה על ביצועי העבר של שוק ההון. בהתאם לתפיסה שהשקעה באגרות חוב ומניות יכלה להוביל לתשואה "בטוחה" של 4% בשנה. בצורה זו, יכל היה החוסך למשוך את כספו לנצח.
לדוגמא, חוסך שיפקיד מליון שקלים בחיסכון, יוכל למשוך מידי חודש 3,333 שקלים.
כאשר מגדילים מידי שנה את המשיכה לשיעורים בהתאם לאינפלציה מגיעים לאפשרות למשוך את הכספים בצורה בטוחה על פני כשלושים שנות פרישה.
כדי לעמוד בכלל הארבע אחוזים היה על החוסך לדבוק בכלל המשיכה שנקבע בהצמדה למדד, הגדלת סכום המשיכה תפגע בהנחות המוקדמות, תותיר את החוסך עם סכום נמוך יותר בחשבונו ותוביל לסיום החיסכון מוקדם מהצפוי.
מלבד הצורך לעמוד בכללי המשיכה, על החוסך לעמוד בכללי ההשקעה השמרנים שנקבעו. במידה והחוסך יגדיל את רמת הסיכון בחיסכון שלו הוא עשוי להיפגע ממשברים שיפגעו באפשרות המשיכה שלו בעתיד.
כלל ה- 4% כבר לא תקף יותר
בנגן שבחן במהלך השנים את כלל, אף הגדיל את שיעור המשיכה מ- 4% ל – 4.5% בשנה. אך האם הכלל ממשיך להיות תקף היום? כאשר הריביות על אגרות החוב כה נמוכות ומחיר המניות כל כך גבוה?
כלל ה- 4% מתעלם מהשינויים בתשואה בשוק ההון. הכלל מניח שיש למשוך סכום חודשי קבוע צמוד למדד. חוסכים שיבחרו היום ליישם את כלל ה- 4% צריכים לנהל את צורת המשיכה באופן אקטיבי, לדוגמא הכלל אומר שיש להגדיל את המשיכה מידי שנה בהתאם לאינפלציה. אך במידה והתיק הפסיד כסף באותה שנה אין להגדיל את המשיכה, אפילו מומלץ להקטין את הסכום החודשי.
הכלל הניח שאנשים צריכים בכל חודש את אותו הסכום, אבל החיים עצמם גמישים הרבה יותר. יש הרבה סיבות לכך ששיעור המשיכה ישתנה במשך השנים. לדוגמא, סביר להניח ששיעור ההוצאה על חופשה ילך ויקטן ככל שיחלפו השנים. מצד שני ההוצאה על בריאות תעלה. מלבד הכנסה מאנונה, למרבית הפורשים בארץ יש פנסיה חודשית. ההכנסה הבטוחה מהקצבה עשויה לאפשר להם למשוך סכום קטן יותר מהחיסכון לאורך השנים.
אז איך נקבע את הסכום החודשי שניתן למשוך?
לפני מספר חודשים התפרסם מאמר ב- Journal of Financial Planning שבחן את השפעת הפרמטרים הבאים על קביעת שיעור המשיכה.
- גובה הקצבה הנוספת
- עד כמה יש למשפחה שליטה על ההוצאות
- רמת הסיכון בחיסכון
- הנחות בבסיס החישוב
- האם הפורש מעוניין לשמור על יציבות בהכנסה החודשית
תוצאות המחקר הראו שהגורם החשוב ביותר בקביעת שיעור המשיכה החודשית היה גובה הקצבה הנוספת שיש לפורש. העובדה שיש לפורש מקור הכנסה נוסף בפרישה מאפשר לו להגדיר שיעור משיכה נמוך יותר כאנונה חודשית. עוד הראה המחקר כי שיעור המשיכה החודשית לאנשים בעלי גמישות בהוצאות החודשיות יכל להיות נמוך ושיעור המשיכה לאנשים שבחרו רמת סיכון גבוהה בחיסכון יכל להיות גבוה יותר מכלל ה- 4%.
האם לבחור במשיכה לשיעורין בטוחה או אופטימלית?
סקרנו את כלל ה- 4% שהיה נהוג בעבר וראינו שהיום הוא עשוי להיות לא רלוונטי הן בשל הירידה בתשואות והן בשל השינוי בטעמים של החוסכים. כדי להתמודד עם התשואה הנמוכה בשוק ההון והתארכות בתוחלת החיים חוסכים שיש להם קצבה ממקור נוסף יכולים לבחור בשיעור משיכה הנמוך יותר מ- 4%. אך האם שיעור משיכה "בטוח" הוא שיעור המשיכה "האופטימלי" עבורם?
חוסכים החוששים מחיים ארוכים לאחר הפרישה עשויים לבחור בשיעור משיכה בטוח, שיעור משיכה שאינו גדל בהתאם לביצועים בשוק ההון אך כזה שיבטיח להם תוספת הכנסה גם במידה ויחיו מעבר להנחות המוקדמות שלהם.
בבחירת שיעור משיכה בטוח, הפורש מוותר על איכות החיים בפרישה ובמקרים רבים הוא עשוי למות מבלי שניצל את כל הכסף שחסך.
מי אמר שמשיכה לשיעורין צריכה להיות סכום קבוע?
בניגוד לקצבה הפנסיונית שלאחר התשלום הראשון לא ניתן עוד לשנות את אופן הקבלה שלה. את האנונה ניתן לשנות בכל שלב בהתאם לצרכים של הפורש. ניתן להגדיל אותה, להקטין ואף למשוך כסכום חד פעמי.
תכנון ההכנסה בפרישה אינו שגר ושכח. כלל ה- 4% לכשעצמו הוא בסך הכל כלל אצבע שמידת מהימנותו בשנים האחרונות מוטלת בספק. במציאות, בכל שנה של פרישה תצבור יותר מידע על כמה כסף אתה נדרש להוציא בכל חודש מאשר בתכנון הפרישה שהכנת קודם לכן. והמידע הזה יהיה הבסיס להמשך תכנון ההוצאות.
לאורך שנות הפרישה יש להמשיך ולחשב את התקציב החודשי הנדרש, לזהות את מקורות ההכנסה ועליהם להוסיף את האנונה החודשית. יתכן ובעשור הראשון לפרישה שיעור המשיכה לשיעורין יהיה גבוה מ- 4%, בעשור השני הוא ירד ואילו בעשור השלישי הוא ישוב ויעלה מעבר ל- 4%.
בצורה זו שאנשים מגיעים לגיל 80 הם כבר לא צריכים לתכנן קדימה ל- 30 שנות פרישה, באופן טבעי הם יכולים להגדיל את שיעור המשיכה שלהם באותם שנים (במידה והם נדרשים לכך).
לכן זה חשוב לחזור ולבדוק את תכנית הפרישה ולבחון האם שיעור המשיכה שהוגדר במועד היציאה לפנסיה עדיין ריאלי או שניתן להגדיל אותו או נדרש להקטין אותו.
מה הפרמטר החשוב ביותר כאשר רוצים לחשב כמה כסף למשוך במשיכה לשיעורין by נדב טסלררוצים להגיע עם יותר כסף לפנסיה?
רוצים להפסיק לפחד מהחיסכון הפנסיוני?
אנחנו מזמינים אותך להגיע לפגישת תכנון פנסיוני אישית
למידע נוסף על שירות תכנון פנסיוני אישי https://pensuni.com/?page_id=7283