כמה שנים צפויים לחיות גמלאים אחרי שהגיעו לגיל 65?

הסיכון לחיים ארוכים הוא אחד הסיכונים איתם צריכים להתמודד החוסכים בפרישה. חוסך שלא ידע לחשב נכון כמה שנים נותרו לו בפרישה עשוי למצוא את עצמו בגיל מבוגר ללא כסף.

הסיכון לחיים ארוכים הוא אחד הסיכונים איתם צריכים להתמודד החוסכים בפרישה. המחשבה שנותרו לנו עוד מספר שנים לחיות והכנסה החודשית עשויה להסתיים היא איום שהפורש לא היה רוצה להיתקל בו. היום יודעים לחזות את תוחלת החיים הצפויה של הפנסיונרים. אבל הפנסיונר הבודד לא יכל לדעת בודאות, האם הוא (או היא) ינצחו את הסטטיסטיקה ויחיו מעבר.

באמצעות מקדם הפרישה, החוסכים במוצרים הפנסיונים מעבירים את הסיכון לחיים ארוכים למישהו אחר. החוסך מקבל הבטחה לכך שהקצבה החודשית לא תסתיים גם במחיר שהוא יחיה לנצח. בביטוח המנהלים מעביר החוסך את הסיכון לידי חברת הביטוח ובקרן הפנסיה, מתחלק החוסך בסיכון עם יתר החוסכים בקרן, הערבות הדדית.

עבור חוסכים שבחרו לחסוך במוצרים שאינן מוצרים פנסיונים, סיכון החיים הארוכים הוא קריטי. במידה ויחיו מעבר להנחות המוקדמות, הם פשוט יישארו ללא כסף. מספר שנות החיים בפרישה יכל להיות קצר או ארוך יותר מאשר תוחלת החיים. חלק מהאנשים אפילו יחיו הרבה מעבר לתוחלת החיים הצפויה. ככל שהחיים עצמם הם נפלאים, החיים בפרישה הם יקרים במיוחד.

על מה אנחנו מדברים שאנחנו מדברים על תוחלת חיים?

לפני שמתחילים לנסות לחשב כמה שנים צפויות לנו בפרישה כדאי להבין את הנתונים שאנחנו מסתכלים עליהם.

מאיזה גיל תוחלת החיים מחושבת?

תוחלת חיים בלידה היא המונח המקובל שמרבים לצטט בעיתונות. לדוגמא תוחלת החיים בישראל הצפויה לגבר היא 80.7 שנים ולאישה 84.6 שנים. אבל תוחלת החיים הזאת היא קצת חסרת משמעות אם כבר הגעת לגיל פרישה. אם הגעת לדוגמא לגיל 65 אז ברור לכל שלא הלכת לעולמך עד עכשיו.

תוחלת חיים בישראל

עד כמה שהמשפט הזה ברור, הוא הכרחי כדי להבין את המשמעות של המונח תוחלת חיים בלידה. תוחלת החיים הצפויה למי שהגיע לגיל 65 היא בטח לא תוחלת החיים הצפויה בלידה. בגיל 65 תוחלת החיים צפויה להיות גבוהה יותר.

מגיל 0 ועד לגיל 65 יש כל כך הרבה איומים שעשויים לקצר את חיינו החל ממחלות, מלחמות או אפילו תאונות דרכים. העובדה שהגענו בחיים לגיל 65 רק מחזקת את ההנחה שנחייה הרבה מעבר.

חוסכים שלא מבינים את המשמעות הנכונה של המונח מבצעים הערכה בחסר של תוחלת החיים הצפויה להם.

מקור Edwin & Kelly Tofslie

האם תוחלת החיים מחושבת על סמך נתונים עדכניים או נתונים חזויים?

בדרך כלל טבלאות התמותה מציגות חישובים על סיכויי ההישרדות במשך שנה. לדוגמא, עבור פורש בן 67 נבחן את סיכויי ההישרדות בגילאים שונים באותה שנה. כלומר כמה בני 70 ימותו? כמה בני 80 ימותו? וכן הלאה

כך בהתאם לנתוני הטבלה, תינוק שנולד בארצות הברית בשנת 2013 צפוי לחיות 76.28 שנים בעוד שתינוקת שנולדה באותה שנה צפויה לחיות עד לגיל 81.05. לעומת זאת גבר שהגיע לגיל 67 היה צפוי לחיות עוד 16.32 שנים. גבר שהיה בשנת 2013 בן 67 צפוי להגיע לגיל 83.32. שש שנים מעבר לתוחלת החיים הצפויה באותה שנה!

פורש שהעריך לא נכון את תוחלת החיים הצפויה שלו יתקשה לממן את הפרישה בין הגילאים 76 ל- 83.

מקור

אמנם השיטה הזאת נותנת הערכה מסויימת לתוחלת החיים אך היא לא לוקחת בחשבון את העליה העתידית בתוחלת החיים. שפורש בן 67 יגיע לגיל 87 בשנת 2036 הסיכוי שהוא ימות, סביר להניח, יהיה נמוך יותר מאשר מהסיכוי של פנסיונר שחגג 87 בשנת 2016. לכן כאשר בוחנים תוחלת חיים צריך להניח שיפור מסויים בתוחלת החיים, כפי שלוקחים בחשבון, לדוגמא, מקדמי הפרישה בקרנות הפנסיה וחברות הביטוח.

שמתסכלים על המקדם לגיל 67 עבור פורש שנולד בשנת 1955 רואים כי המקדם עומד על 192.42. לעומת זאת, המקדם של פורש שנולד 40 שנים מאוחר יותר יעמוד על 203.50.

במהלך 50 השנים האחרונות, מ-1962 ועד 2012 תוחלת החיים בלידה של האוכלוסייה היהודית בישראל עלתה ב-10 שנים בקירוב, כלומר בקצב ממוצע של שנה כל חמש שנים, עם הבדל קטן מאוד בין המינים לטובת הנשים. אמנם היו תקופות שבהן קצב העלייה בתוחלת החיים היה מעט איטי יותר (בשנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה שעברה) ותקופות שבהן הקצב היה מעט מהיר יותר (10 השנים האחרונות), אך באופן כללי נמצא שבישראל, כמו בארצות המתועשות המובילות, שיעורי התמותה יורדים מאז שנות החמישים של המאה שעברה בקצב קבוע.

האם השיפור בתוחלת החיים יכל להימשך גם בעתיד?

העלייה בתוחלת החיים במאה השנים האחרונות בעולם המפותח מוסברת על ידי שילוב של שיפורים ברמת החיים כגון עלייה ברמת התברואה, התזונה, והדיור, יחד עם שיפורים בשירותי הבריאות, ובהתנהגות בריאות כמו ירידה בעישון. עיקר התרומה לעלייה בתוחלת החיים בישראל מאז שנות השמונים, כמו ביתר הארצות המפותחות, מיוחסת לירידה בתמותה ממחלות לב וכלי דם במוח, סיבות מוות שאליהן חשופה אוכלוסייה מבוגרת.

הירידה בתמותה מהסיבות הנ"ל נובעת מפיתוחם של תרופות ופרוצדורות חדשות ומחינוך להתנהגות בריאות. כדי שהקצב הקבוע של הירידה בתמותה יימשך גם בעתיד, נדרשים טיפולים אפקטיביים, מונעים או מרפאים, שיימצאו למחלות הסרטן למיניהן. מחלות אלו הן הגורם המוביל בתמותה היום, בעיקר בגילים מבוגרים.

האם התקווה שקצב הירידה בשיעורי התמותה יישמר כפי שהיה בעבר היא סבירה, או האם קצב הירידה בשיעורי התמותה יואט? תחזיות של תמותה מושפעות מעמדת המוצא בסוגיה זו. הספרות המקצועית בנושא מחולקת ל"אופטימיסטים" ו"פסימיסטים".

ה"פסימיסטים" סבורים שלאורך החיים האנושי הממוצע יש גבול עליון שמוכתב על ידי פרמטרים פיזיולוגים. לפי אסכולה זו, העידן של שיפורים מהירים בתמותה מגיע לסופו והעלייה בתוחלת החיים הצפויה בעשורים הקרובים תהיה מוגבלת לגבול עליון של 85 שנה (שני המינים), ותתקדם לכך בקצב איטי יותר מבעבר. מנגד, האסכולה האופטימיסטית טוענת שההיסטוריה מוכיחה שכל תחזית בעבר שהגבילה מראש את האפשרות לעלייה בתוחלת החיים נמצאה שגויה.

גם בשנות השישים של המאה שעברה, כאשר קצב העלייה בתוחלת החיים הואט, היו שטענו כי התהליך הארוך של ירידה בתמותה הגיע לסופו – וכעבור שנים לא רבות קצב הירידה חזר למימדיו ההיסטוריים. לכן, חוקרים מהאסכולה האופטימיסטית טוענים כי אין לנו היום ממצאים סטטיסטיים כלשהם שמצביעים על ירידה בקצב השיפור בתוחלת החיים, ובמדינות שבהן תוחלת החיים היא הגבוהה ביותר, הירידה בשיעורי התמותה עולה המאה ה-21  עולה בקצב קבוע של כ-1.1 שנים כל חמש שנים. כך היא צפויה להגיע ללמעלה מ-90 שנים.

כצפוי, יש גם אסכולה “אמצעית" שמוצאת את העמדה האופטימיסטית ורודה מדי, במיוחד מכיוון שבעתיד השיפורים ברמת התמותה יתרכזו בגילים המבוגרים. מכיוון שירידה בשיעורי התמותה בגילים מבוגרים משפיעה פחות על תוחלת החיים בלידה, הטענה היא שגם אם שיעורי התמותה ימשיכו לרדת, קצב השיפור העתידי בתוחלת החיים חייב לרדת במידת מה מהרמה ההיסטורית.

בשנים האחרונות, לאור הערכות אלה, נעשו ניסיונות בלשכות סטטיסטיות לאומיות ובין-לאומיות לחזות את תוחלת החיים בעתיד. הנתונים בגרף מתבססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במדינת ישראל.

התחזית צופה עלייה בתוחלת החיים של הגברים באוכלוסייה היהודית מ-79.7 שנים בשנת 2008 ל-88.7 שנים בשנים 2055-2059 ,כאשר ברווח סמך של95% תוחלת החיים תהיה בין 86.9 ל- 92.6 שנים. לנשים, התחזית צופה עלייה מ-83.3 שנים בשנת 2008 ל-94.9 שנים ב-2055-2059 ,ברווח סמך של 91.9 עד 99.3 שנים. קצב העלייה בתוחלת חיים לגברים הוא מעט פחות משנה כל חמש שנים, ולנשים – מעט גבוה משנה כל חמש שנים, רווח הסמך גדל מכ-5.2 שנים בתחזית ל-5 שנים ועד ל-6-7 שנים בתחזית ל-50 שנה. משמעות הדבר היא שבתחזית ארוכת טווח אי-הוודאות בתמותה עשויה להשפיע על הבדלים במספר השורדים עד לגיל מבוגר. (מקור הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה- דוח פני החברה)

שבודקים את תוחלת החיים חשוב לראות מי הם האנשים שעומדים מאחורי המספרים

השאלה השלישית שהחוסך צריך לשאול את עצמו היא מי האנשים שעומדים מאחורי הנתונים. הכוונה כאן היא לא מי הם אנשי הסטטיסטיקה או האקטוארים שהרכיבו את לוחות התמותה אלא מי היא האוכלוסייה שלוקחת חלק בניסוי הגדול הזה שנקרא החיים.

הטבלה העליונה התבססה על אוכלוסיית ארצות הברית, הטבלה השנייה מתקנון קרן הפנסיה מתבססת כבר על נתונים ממדינת ישראל והטבלה השלישית, אף היא מישראל, מתבססת על נתוני האוכלוסיה היהודית .

אך האם הנתונים האלה בכלל רלוונטים אלינו? ההנחה שלי היא שלא.

ראינו כבר במאמרים קודמים כי תוחלת החיים בקרב אנשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך צפויה להיות נמוכה משמעותית מאשר חוסכים מחתך סוציו אקונומי גבוה יותר. ההנחה שלי היא שהקוראים בבלוג, הם אנשים בעלי מודעות רבה יותר לפרישה, מודעות רבה יותר לנושא הבריאות וסביר להניח שתוחלת החיים שלהם תהייה גבוהה יותר מתוחלת החיים של האדם הממוצע.

נכון, לא כל הקוראים יחיו יותר, תמיד יכולות להיות תאונות או מחלות. אבל מבחינה סטטיסטית, הקורא הממוצע בבלוג יחיה יותר מאשר האדם הממוצע.

בדומה לטבלאות התמותה של ביטוח לאומי בארצות הברית, קיימות טבלאות תמותה אחרות, לדוגמא של לשכת האקטוארים. הטבלאות האלה לא מתבססות על כלל האוכלוסיה אלה רק חוסכים שבחרו לקבל קצבה. בדרך כלל החוסכים החולים בארצות הברית בחרו שלא לקבל קצבה אלא למשוך את הכספים שלהם כסכום חד פעמי.

בניגוד אליהם, החוסכים הבריאים העדיפו לקבל קצבה קבועה לאורך זמן.  בהתאם לטבלאות המקוריות,גבר בן 65 צפוי לחיות, עוד 17.8 שנים, אך עבור החוסכים הבריאים מעריכה לשכת האקטוארים כי תוחלת החיים תעמוד על 22.6 שנים. כלומר פער של כמעט שש שנים.

תוחלת החיים הצפויה לגבר בן 65 בהתאם לטבלאות השונות

 הטבלה מעל מסכמת את שלוש השאלות שהצגנו. פורש שיתכנן את הפרישה שלו בהתאם לנתוני תוחלת החיים בלידה יבצע הערכת חסר של 11 שנים בפרישה. אבל גם החוסך שיניח שמצבו טוב יותר מאשר יתר הפורשים צריך לקחת בחשבון שאולי יזכה לחיות מעבר לממוצע. ככל שממשיך השיפור בתוחלת החיים, תכנון פרישה שלוקח בחשבון 30 שנות פרישה כבר אינו נחשב שמרני.