חצי הכוס הריקה או למה אנחנו קונים ביטוח

השבוע יצא לי לבלות כמה ימים בבית החולים איכילוב. לבן הקטן שלי היה חום ומסתבר שכאשר יש לילדים מאוד קטנים חום צריך לאשפז אותם. לעובדי בית החולים תהליך האשפוז היה מאוד ברור, יש צורך לבצע שלל בדיקות, החל בדיקת דם ועד לדיקור מותני ועד שיתקבלו תוצאות הבדיקות לא משתחררים מבית החולים.

לא משנה שהחום ירד כבר אחרי 24 שעות, הרופאים לא שינו את הפרוטוקול שלהם. אנטיביוטיקה לווריד שלוש פעמים ביום והמתנה לתוצאות הבדיקות. כל התהליך לווה בהכרזה שבמרבית המקרים מדובר בוירוס פשוט אבל כדי לשלול הימצאות של חיידק חייבים להמשיך בתהליך.

תמונה ברישיון שימוש CC מקור Helen Taylor

אנחנו שונאים סיכון ואנחנו מוכנים לשלם כדי למנוע אותו

הפחד מהסיכוי הקטן שיקרה לנו משהו לא ייחודי לבתי החולים או לרופאים למעשה אנחנו יכולים לראות את הפחד מלווה אותנו בכל החלטה שאנחנו מקבלים בחיים. הפסיכולוגים מייחסים את הפחד הזה למשקל שאנו נותנים להסתברויות הנמוכות וליוריסטיקת הזמינות.

את העובדה שאנחנו מוכנים לשלם הרבה כסף כדי להקטין את הסתברות הנמוכה שיקרה משהו מכיר כל זוג שהתחיל לבצע בדיקת הריון. שלל הבדיקות שעוברים במהלך תשעת חודשי ההיריון נועדו כולם כדי להקטין את מפלס החרדה ולהקטין את ההסתברות שמשהו קרה לעובר שלנו.

אבל האם תמיד נהייה מוכנים לשלם כדי להקטין את רמת הסיכון שבה אנחנו נמצאים?

נניח שהסתברות ללקות באבדן כושר עבודה היא 5% האם תהיו מוכנים לשלם כסף כך שבמקרה של אובדן כושר עבודה תהיו מוגנים?
אני מניח שכולנו היינו מבקשים להוריד את רמת הסיכון מ-5% ל-0% ונרכוש ביטוח אבדן כושר עבודה. אך האם היינו מוכנים לשלם את אותו המחיר כדי לרכוש ביטוח שיוריד את רמת הסיכון לאבדן כושר עבודה מ-35% ל- 30% בלבד? אני מניח שלא.

למרות שבשני המקרים מדובר בסיכון של 5% אנחנו מתמחרים אותו בצורה שונה.

אנחנו מוכנים לשלם הרבה כדי לבטל את הסיכון אבל לא נרצה לשלם קצת כדי להפחית אותו

ביטוח עולה כסף, בביטוח אנחנו מעבירים את הסיכון שלנו לידי חברה חיצונית כך שבמידה ויקרה לנו אירוע קיצוני אותה חברה תדאג לצרכינו. בחלק מהמקרים ביטוח יעלה הרבה כסף, האם הייתם מוכנים לשלם פחות כסף עבור ביטוח שידאג רק ל- 50% מהרמת הסיכון שלכם?

נניח שאתם רוצים לרכוש ביטוח דירה, אך התעריף של חברת הביטוח יקר מידי עבורכם. האם תרכשו ביטוח דירה רק לימים האי זוגיים של השבוע?

לכאורה היה זה אמור להיות הפתרון המושלם. המבוטח מקטין את רמת הסיכון ומקטין את התעריף אותו ישלם או שהמבוטח יכל לרכוש ביטוח עבור סיכונים מסויימים, לדוג' ביטוח למקרה מוות מתאונה במקום ביטוח חיים.

למרות זאת מחקרים מראים שאנשים ממעיטים מאוד בערך של של הפחתת הסיכון לעומת הערך של ביטול הסיכון לחלוטין ומעדיפים שלא לרכוש פוליסות מסוג זה.

כנראה שאת המחקרים שעוסקים בביטוח הסתברותי לא קראו במשרד הבריאות. ברפורמת ביטוחי הבריאות שמקדם המשרד שואפים לפצל את פוליסות הבריאות. כיום נמכרים ביטוחי הבריאות בחבילות הכוללות מגוון רחב של כיסויים, במטרה להוזיל את עלויות ביטוחי הבריאות הפרטיים ימכרו החל מינואר הקרוב ביטוחי הבריאות כפוליסה בסיסית וכיסויים נוספים ימכרו בנפרד.

סיבת המוות השכיחה ביותר בישראל בשנת 2013 – סרטן ואחריה מחלות לב

השבוע פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הגורמים למקרה המוות בישראל, מספיק לקרוא את הכותרת כדי לרוץ ולרכוש ביטוח בריאות. אבל כיצד משפיעה עלינו השורה השנייה בדוח? שיעורי התמותה ממחלות לב וממחלות כלי דם במוח ירדו ביותר מ- 80% מאמצע שנות ה – 70. האם אנחנו נרגעים כרגע בכיסא?

לבעיה הזאת קוראים יוריסטיקת הזמינות, הזמינות מחליפה בפעמים רבות את היכולות שלנו להאריך סטטיסטית את הסתברות לקיומם של אירועים שונים, לדוגמא מחלות לב או סרטן. במקום לפנות למקורות סטטיסטים אנו נישען על זכרונות קודמים הקשורים למחלה לדוג' כתבות בתקשורת או מקרים שהתרחשו בקרב בני משפחה או עמיתים לעבודה.

מה הורג אותנו?

נניח שאתם בני 30, אפילו 35. סרטן הוא הדבר שהכי מטריד אתכם? מנתוני הלשכה המרכזית מתברר שבין הגילאים 15 ל- 44 גורם המוות העיקרי הוא בכלל סיבות חיצוניות, נניח תאונות דרכים ולא מחלות. אמנם סרטן מהווה את גורם המוות השני עם כמעט 25%. אבל האם כדי להתמודד עם הסרטן יש לקנות את כל הפרה?

בשורה התחתונה

ליוריסטיקת הזמינות ולפחד שלנו מסיכון אין פתרון, גם אני מבוטח בביטוח לאבדן כושר עבודה, יש לי ביטוח בריאות וגם אני רכשתי ביטוח חיים אבל כדאי להיות מודעים להם ולנסות לתחום את הסיכונים אותם אנו מבטחים. כפי שכותב יואב, אחד המגיבים לפוסט שהעליתי בפייסבוק.

לדברי יואב, וככל הנראה הוא צודק, הסיכוי שיקרה לנו משהו הוא נמוך מאוד. ולכן אולי כדאי לקחת את הכסף שאנו משקיעים על ביטוחים ולשמור אותו בחיסכון? מבחינה הגיונית צעד זה הוא הצעד הנכון. כאמור ביטוח נועד לטפל בסיכון שאנו לא יכולים לטפל בו לבד.
אבל אם חשובים בצורה הגיונית אנשים עשירים לא היו רוכשים ביטוח והעניים היו עומדים בתור כדי לקנות אחד. אבל, כפי שראינו, אנחנו לא עוסקים כאן בהגיון.

אני רוכשת ביטוח רק כהגנה מפני מצב שבו לא אוכל להכיל את פוטנציאל הנזק הכספי.

את המשפט הנהדר הזה כותבת הסולידית בפוסט שלה שעוסק בביטוחי בריאות, לדבריה, מרגע שהביטוח משלב בבתוכו כיסויים שירותיים שהמבוטח יכול לממן מכיסו, הוא הופך מצורך למותרות.
מכאן שביטוח יקר יותר הוא לא בהכרח טוב יותר ובוודאי שלא משתלם יותר במונחים של עלות-תועלת.